“I shall. For it is a happy tale”
מתוך הטריילר לסרט ״מסכנים שכלאה״
תודה רבה לפורום פילם על ההזמנה להקרנת העיתונאים
אני מודה, שהסרט ״מסכנים שכאלה״ לא היה ברשימת הצפייה שלי עד ממש לא מזמן משתי סיבות עיקריות. הראשונה, היא שלמעשה לא ממש שמעתי על הסרט עד לפני כמה שבועות, והשנייה היא שבדרך כלל סרטים כאלו הם לא ממש cup of tea שלי. אבל אחרי שנחשפתי אל הסרט בעקבות פתיחת עונת הפרסים בהוליווד, והעובדה שהוא מועמד ל- 11 אוסקרים, צפיתי בטריילר והוא עורר את סקרנותי. השילוב של מד״ב, קומדיה ודרמה שהוצגו בטריילר, יחד עם אווירה כללית של מוזרות ואקספרמנטליות ובשילוב קאסט חזק גרם לי להסתקרן מאוד ולהוסיף את הסרט לרשימת הצפייה שלי במהרה. כך יצא שמצאתי את עצמי ביום שלישי האחרון יושב בבית הקולנוע עם דלי פופקורן בידי, מחכה לתחילת הסרט כשאני לא יודע באמת למה אני עומד להכנס…
אני שמח לדווח כי הסרט הזה הוא אחת החוויות הקולנועיות המיוחדות והטובות שחוויתי בשנים האחרונות, אבל – וזה אבל גדול, הוא ממש לא מתאים לכולם. איך זה קורה? בואו נצלול לפרטים:
עלילה וכתיבה – עלילת הסרט עוקבת אחרי בלה בקסטר, אישה צעירה שמוחזרת לחיים על ידי המדען גודווין בקסטר, וכעת נאלצת להתחיל את חייה מאפס כתינוקת בגוף של אישה צעירה. אין ספק שזה בהחלט קונספט שעל הנייר נשמע מאוד מוזר וביזארי אבל בפועל כאשר אנחנו חווים את הסיפור הזה על המסך הגדול הוא עובד מצויין. העלילה והכתיבה משתמשות במוזרות שלה כיתרון ומצליחות לספק סוג של מיקס מעניין של קומדיה, דרמה ומדע בדיוני שאיכשהו משתלבים יחד בצורה לא רעה בכלל, ומספקים סיפור מעניין, ייחודי ואפילו מצחיק (עד כמהב שזה אבסורדי). השימוש בנקודת מבטה של בלה בקסטר כנקודת המבט העיקרית והכמעט בלעדית בסרט, כזו שבוחנת את העולם מנקודת מבטה של תינוקת, רק תורם למיקס הסגנונות הזה ומוסיף לחוויה הכללית ולעלילה סגנון מיוחד ומעניין מאוד. בנוסף חשוב לי לציין את התהליך והכתיבה הנהדרת של הדמויות בסרט- כולן כתובות בצורה מעניינת, וכל אחת מהן מתאימה לתפקיד שלה בעלילה ובסיפור כמו כפפה ליד. כמובן שמעל כולן מתעלה הדמות של בלה בקסטר, שעוברת תהליך התפתחות גדול ומעניין, שאפשר להשוות אותו לחיים שלמים של דמות שחווים בשעתיים וחצי של סרט, שעשוי בצורה כל כך מדויקת.
אבל הדבר הכי טוב שאפשר לזקוף לטובת העלילה והכתיבה זו העברת המסרים המעולה שלו. העלילה משתמשת בכל הכלים האלו על מנת לשזור את המסרים שלה בתוך הסיפור ולהגיש לנו אותם על אש קטנה ובמנות קטנות לאורך כל הסרט, והרבה פעמים גם בסאבטקסט המסרים מוצדקים עלילתית, ומשתלבים בסיפור באופן מושלם, תוך כדי יצירת מחשבה אמיתית אצל הצופה. לא היה ולו מסר או רגע אחד בסרט, שהרגיש לא קשור או מוזר, ולא הרגשתי, שהמסרים נדחפים בכוח, אלא שהכל מובל תוך כדי הסיפור ובשביל הסיפור של הסרט. הדבר הזה מוביל, לכך שמצאתי את עצמי הרבה יותר פתוח לקבלת המסרים והתעסקתי בהם אפילו יומיים אחר כך, בעודי מנסה לעכל ולעבד את מה שראיתי. כאשר סרט והמסרים שלו נשארים איתך גם (הרבה) אחרי שיצאת מהקולנוע, זה אומר שהוא עשה את העבודה שלו. חשוב לציין, שכדי להעביר את אותם מסרים ואת אותו תהליך משובח של הדמויות, הסרט לא בוחל בשום אמצעי או דרך. זה אמנם צעד נהדר בעיני, שכן הסרט מצליח לגרום לך להרגיש בדיוק מה שהוא רוצה שתרגיש, גם כאשר הוא עוסק בנושאים קשים ומורכבים, ומנסה לגרום לך להרגיש אי נוחות, אבל זה יוצר מצב שהסרט מאוד קשה לצפייה, ולכן אם אתם מתחת לגיל 18, או שקשה לכם עם ערום, ניצול או באופן כללי דברים קיצוניים וקשים על המסך, זה כנראה לא הסרט בשבילכם. אבל אם אתם אוהבים דברים קיצוניים אקספרמנטליים, אתם תהנו מהעלילה ומהכתיבה של הסרט הזה עד מאוד. חשוב לציין כי זה סרט של שעתיים וחצי והזמן הזה מורגש, כי הסרט כבד ואפל, שלוקח את הזמן שלו, ולמרות שבהחלט אפשר להוריד כמה דקות ממנו (בעיקר בסופו) האורך שלו והכבדות שלו מוצדקים בהחלט, ככה שאם אתם אוהבים סרטים קשים כבדים ומעוררי מחשבה אתם ממש תאהבו את הסיפור והעלילה של הסרט הזה.
שחקנים ומשחק – בסרט מהסגנון הזה, שגם ככה מורכב וקשה לעיכול, עבודת המשחק והיכולת של השחקנים חשובה לא פחות מהעלילה והתסריט, ואני שמח לבשר שגם באספקט הזה הסרט מצליח לספק את אחד הקאסטים היותר מרשימים עם הופעות המשחק מהטובות שראיתי בשנה האחרונה. אני רוצה להתעכב על שלושה שחקנים מרכזיים בסרט ולציין את עבודת המשחק הבאמת פשוט מעולה שלהם. הראשון הוא לא אחר מאשר מארק ראפלו, שמשחק את דנקן וודנברן – עורך דין חלקלק ומפוקפק, שמשדל את בלה בקסטר לצאת איתו להרפתקאות ברחבי הגלובוס ולגלות את העולם. ראפלו מצליח לשחק את הדמות הזו בצורה נהדרת ולהעביר את התהליך שלה בצורה מצויינת. השני הוא לא אחר מאשר וילם דפו, שמשחק את גודווין בקסטר המכונה god – אותו מדען מבריק ומפוקפק, שמחייה את בלה. דפו מצליח לשחק את הדמות המורכבת והמשוגעת הזו בצורה פשוט מושלמת. הוא מצליח לספק על המסך רגעים מרגשים ומצחיקים כאחד. הוא מצליח להפיח חיים בעוד מדען משוגע, כמו שרק הוא יודע לעשות (ובינינו, אני חושב שמגיע לו את האוסקר יותר מאשר מארק ראפלו). אבל אין ספק שמעל כולם ובפער ענק ניצבת אמה סטון, שמגלמת את הדמות הראשית – בלה בקסטר. סטון נותנת אולי את הופעת המשחק הטובה ביותר שלה עד היום, ומצליחה לשחק ולהפיח חיים בדמות ובתפקיד כל כך לא שגרתיים בצורה מיוחדת ומדהימה. היא מצליחה לעבור יחד עם בלה את אותו תהליך, שמדמה ממש חיים שלמים, ולהביע אותו בצורה הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כאשר כל פעם היא מצליחה להתעלות על עצמה מחדש ולספק עוד סצנה נהדרת. אין ספק שמגיע לה כל פרס שרק אפשר על ההופעה הזו ואם ואין ספק שהיא לוקחת את האוסקר השנה
בימוי ויזואליות – גם פה הסרט מספק את אחד הבימויים המיוחדים ביותר של השנים האחרונות. יורגוס לנתימוס, שמנצח על הסרט הזה, מספר את אחד הסרטים עם הסטים המרשימים ביותר שראיתי – כל סט וכל מקום שמופיעים בסרט נבנו ועוצבו במטרה להעביר את אותו המקום כפי שבלה בקסטר רואה אותו, וזה פשוט מהפנט. הסרט כל כך צבעוני, מיוחד ומרהיב, שקשה ממש להסיר ממנו את העיניים, וכל סצנה נראית ססגונית ומיוחדת יותר מהשנייה. בנוסף, מלבד העובדה שפורמט הסרט הוא 4:3, בדומה לסרטים ישנים, הסצנות עצמן מוצגות ומצולמות בזוויות שונות, ויש שימוש רחב במצלמת עין דג ובזומים כאלו ואחרים, זה דבר שיכול אולי לעייף חלק מן הצופים, אבל אני מוצא אותו מיוחד ושונה וכזה שתורם לתחושה הכללית של הסרט, ולנסיון שלו להעביר את נקודת המבט של בלה לא רק מבחינה עלילתית אלא גם מבחינה ויזואלית, וזה נהדר בעיניי.
פסקול – גם פה הסרט מנסה להעביר לנו את נקודת מבטה של בלה בקסטר גם מבחינה מוזיקלית, ואין ספק שהוא מצליח בזה במידה רבה, אבל מדי פעם יש תחושה שזה מעט מוגזם, ויש מספר רגעים (בעיקר בתחילת הסרט) שהמוזיקה צורמת מדי. זה אמנם משתפר ככל שהסרט ממשיך, אבל היה עדיף אם היו מווסתים את הרגעים האלו ואת התחושה המוזיקלית מהתחלה.
לסיכום, אם אתם מחפשים סרט קליל ושגרתי, ״מסכנים שכאלה״ הוא ממש ממש לא הסרט בשבילכם. אבל אם אתם חובבי קולנוע, שאוהבים לחוות דברים שונים, מוזרים ואקספרמנטליים, ואין לכם בעיה עם דברים קשים לצפייה, אז מצפה לכם חוויה שאתם לא תשכחו, העלילה עם מיקס הסגנונות המוזר, המשחק יוצא דופן והבימוי המרהיב הם חוויה שכל חובב קולנוע חייב לחוות על המסך הגדול.
ציון סופי לסרט ״מסכנים שכאלה״ – 9/10 – מצדיק כל מועמדות לאוסקר.
הסרט ״מסכנים שכאלה״ זמין לצפייה בבתי הקולנוע בארץ
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה