כמה מילים על המועמדויות לאוסקר והסרט ״ברבי״

אוקיי, אז היו המון דיונים השבוע ברשתות החברתיות על המועמדויות שהוכרזו לאוסקר. בואו נדבר על זה קצת.

קודם לכן, גילוי נאות: אני גבר. כן, באמת. כן, זה מלידה. כן, זה גנטי. כך רצה הגורל ואני זרמתי עם זה. זה מי שאני ומה שנוח לי להיות. וכמו שניכר לי שזו דעת הרוב, בעולם מתוקן ומתקדם כפי שכולנו שואפים אליו, מותר לכולם על שלל מגדריהם להחזיק בדעות ולהחזיק בידע. כלומר, להציג באופן מקצועי נתונים שהם אובייקטיבית נכונים בצורה מקצועית אם מבינים בנושא מסוים, ובנוסף להציג דעות סובייקטיביות ואישיות שאפשר שלא להסכים איתן, אבל זכותו של כל אדם להציג אותן ובכלל כאלו שלא פוגעות באופן אקטיבי באף אחד. אז חשוב שנזכור שעובדות מגובות בנתונים הן אובייקטיביות, ושדעות הן אישיות – ללא תלות במגדרו של אדם. כי אני ממש אשמח להמנע מטענות כאילו אחד או אחת בורים בדעתם על סמך מגדרם. זה יהיה חוטא למטרה ומפספס את הפואנטה, לא כך?

אחרי שהבהרנו את זה, אספר לכם חוויה אישית קצרה.
ביום שלישי האחרון, סיקרתי כבכל שנה את המועמדים לפרסים בטקס האוסקר לשנה הקרובה, במעקב אחר השידור החי של ההכרזה בערוץ היוטיוב של האקדמיה. חבריי יעידו שבמעמד השיחה שהתפתחה על ההכרזות בעודן קורות, הייתי בעצמי מאוד מאוד מופתע לגלות שמרגו רובי, השחקנית הראשית של ״ברבי״, לא הועמדה בתפקיד המשחק הראשי. זה היה נראה לי כל כך תמוה.

הרי מרגו היא המובילה של הסרט, היא ה-״ברבי״, הסרט שלצד ״אופנהיימר״ סחף עולם שלם בשיווק מעל ומעבר ויצר סנסצייה תרבותית, לחיוב ולמעטים אף לשלילה. אני באופן אישי ראיתי את הסרט 3 פעמים בבתי הקולנוע בתוך החודש הראשון ליציאתו, הפעם הראשונה הייתה בחולצה ורודה באמצע חופשה בארה״ב. מיותר לציין שזרמתי עם אווירת הסרט שסחפה את הרשת ואף עניין אותי מאוד מה יצא מהסרט בפועל.

אישית אהבתי את הסרט, וראיתי בו תוצאה מאוד מרשימה, אך לא תפסתי ממנו הסרט המושלם – וזה ממש בסדר. דירגתי אותו בזמנו 4 מתוך 5 כוכבים, ובביקורת שכתבתי אחרי הצפייה ביולי האחרון באוטובוס לילה בין ערים בארה״ב, כתבתי בין היתר שמאוד אהבתי את העיצוב הויזואלי של הסרט, את המשחק הראשי של הדמויות הראשיות עם דגש על מרגו וראיין, ואף אהבתי את הסאונדטראק שמגיע עם הסרט. כן מצאתי מקום להוריד לסרט כוכב על דברים שהורידו לי משלמות החוויה, לרבות המשחק של אמריקה פררה שהרגשתי שהוא היה ברמה נמוכה ביותר משאר קאסט הסרט ויצר לי מעין אנטיגוניזם לדמות שלה (גם ללא קשר לסצנת הנאום שלה, שהיא סיפור ליום אחר), ושהמערכה השלישית של הסרט עם המונטאז׳ לצד What Was I Made For הרגיש לי שהוא מחפף סגירה הולמת לסיפור לטובת מונטאז׳ עם הוזלת דמעה (ואנחנו יודעים מפיקסאר שאפשר להשיג את שניהם באחד). הרגע הזה אישית פחות נגע בי, ויש שיגידו שזה מאחר ואני גבר, אך אני רוצה להאמין שאם המטרה הייתה לשאול את השאלה ״מה מגדיר אדם״, זה היה אמור להיות מסר שחוצה מגדרים (ודרך אגב, עובר בצורה מצוינת ב-״מסכנים שכאלה״, שנגיע אליו). מה שחשוב לזכור הוא שדעתי על הסרט מייצגת את מבטי האישי ומותר לכם לאהוב את הסרט יותר או פחות כראות עיניכם. כמו כן, בתור אחד שרגיל לבקר תוכן כתוכן בנפרד מהייפ ולהעריך את איכותו על פני אספקטים שונים, אני משער שהבנתי את הנקודה של הסרט על אף היותי בין הזכרים, וכמובן אשמח להתפלסף שעות על הסאבטקסט הקיים בסרט והביקורת שהוא מעביר, כי יש הרבה מתחת לשטח.

עכשיו, טענה שרווחה ברשתות החברתיות ובהן ככלליותן טוויטר (לא, מאסק, אני לא אקרא לזה X, ולא, אין לי טיקטוק), הייתה שההעמדה לפרס שחקן המשנה של ראיין גוסלינג בתפקיד קן, לעומת חוסר ההעמדה לפרס השחקנית הראשית של מרגו רובי או ההעמדה לפרס הבימוי של גרטה גרוויג, שלפעמים הוצג גם בטענה ש-״ברבי לא מועמד לפרסים ראשיים״, מוכיח שהוליווד לא התקדמה ולמעשה מוכיח ״את הנקודה של הסרט״ – שהיא כביכול השוביניזם הגדול שקיים בחברה ובהוליווד. עוד נטען שמדובר בעניין הזוי לאור העובדה שהסרט היה הסרט הרווחי ביותר בשנת 2023. בעוד שאני לא עיוור לכך שהעולם עדיין לא לגמרי שיוויוני כיום, גם בתעשייה ועל אף ההתקדמות הגדולה שנעשתה בשנים האחרונות, הטענה הזאת לא עומדת במקרה הזה, ואני אשמח גם להציג לכם למה.

ראשית, נוריד מהשולחן את הטענה ש-״ברבי״ לא מועמד לפרסים ראשיים. ״ברבי״ מועמד ל-8 פרסי אוסקר, הסרט במקום הרביעי בכמות המועמדויות השנה.

בין מועמדותיו:

• פרס שחקן המשנה (ראיין גוסלינג)
• פרס שחקנית המשנה (אמריקה פררה)
• פרס עיצוב ההפקה (בעיקרון סטים ופרופס)
• פרס עיצוב התלבושות
• פרס השיר המקורי פעמיים (״I'm Just Ken״ ו-״What Was I Made For?״)
• פרס התסריט המעובד (נכתב על ידי גרטה גרוויג ונואה באומבך)
• ואף פרס הסרט הטוב ביותר, כאשר בין מפיקי הסרט שמקבלים את הקרדיט עבור מועמדות זו, נמצאת מרגו רובי.

בהסתכלות על רשימת המועמדויות האלה, כולל המועמדות הנחשקת ביותר של הסרט הטוב ביותר, אני חושב שזה בלתי סביר לטעון שהסרט לא מועמד לקטגוריות מובילות בכלל. עוד ניתן לראות שגרטה ומרגו כן מועמדות לפרסים מסוימים, גם אם הם אינם שחקנית ראשית ובימאית.
אני אולי קצת מזועזע מהמועמדות שקיבלה אמריקה פררה, שכן כמו שאמרתי קודם, מההתחלה לא אהבתי את המשחק שלה בסרט הזה, וכן המועמדות של I'm Just Ken מצחיקה, אבל אני כן רואה בשאר המועמדויות מוצדקות. כן, אני באמת חושב שלראיין הגיעה המועמדות בדיוק כמו שהגיע למרגו.

ולטענה שהסרט היה הסרט המכניס ביותר של שנת 2023.
אין ספק לאף אחד שהאימפקט התרבותי של ״ברבנהיימר״ או אפילו ״ברבי״ בעצמו בקיץ האחרון היה משהו מיוחד שלא ראינו במידה כזאת שנים בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט. לא היה לי ספק שעם השיווק הרב שהושקע, כלכלית ופיזית, עבור הסרט הזה – שהוא יכניס המון כסף. ואכן בשנת 2023 ובהתאם לסטטיסטיקות דומות קודמות, הכנסה של 1.446 מיליארד דולר לסרט ״ברבי״ זה לא דבר שבא בקלות.
אבל חשוב מאוד לזכור – הכנסה כלכלית אינה אינדיקציה שמצביעה על איכות של תוכן. הוא לחלוטין מציג שהוא עניין יותר קהל, אבל בעידן של היום ניתן לראות שקהל רב מוצא את עצמו מתמכר ואוהב תכנים שהם גם בדעת רבים לא התוכן המשובח ביותר, אלא גם ג׳אנקפוד וגילטי פלז׳ר. ואני לא טוען ש-״ברבי״ הוא כזה, ל״ברבי״ איכויות רבות, אני רק טוען שהכנסה לא תמיד מצביעה על איכות. ולראיה, ״האחים סופר מריו: הסרט״ הוא הסרט השני הכי מכניס בשנת 2023, ואני לא רואה אף אחד שמתלונן שלא הועמד לאף פרס.

כעת לטענה שחוסר ההעמדה של מרגו וגרטה בקטגוריות ההן ״מוכיחה את הטענה של הסרט״ לשוביניזם.
נעלה שוב את הנקודה ורק בכדי להניח אותה בצד,
שאמריקה פררה, שחקנית בסרט, מועמדת לפרס על משחקה (איך שהוא),
שהזמרת המוכרת בילי אייליש, מועמדת על שירה מהסרט ״What Was I Made For״,
שהיוצרת גרטה גרוויג מועמדת לפרס התסריט המעובד על כתיבתה,
ושמרגו רובי מועמדת לפרס הסרט הטוב ביותר על הפקת הסרט.
את כלללל זה נשים רגע בצד.
אם נסתכל על רשימת הקטגוריות של הטקס, אפשר לראות שבקטגוריות המשחק, האקדמיה מפרידה שנים רבות באופן מכוון בין שחקנים ושחקניות. כלומר, יש קטגוריות נפרדות לשחקן ראשי ושחקנית ראשית, וכן לשחקן משנה ושחקנית משנה.
אפשר לדון רבות על האם מדובר במהלך שתורם או גורע מהרצון ליצור שיוויון והכללה בתעשייה, אך עצם קיומו ״מכריח״ את האקדמיה לבחור 5 מועמדים ו-5 מועמדות ראשיים ומשניים, כך שבפועל אף שחקן לא בא על חשבונה של שחקנית בשיקולים אלו – אלא אך ורק שחקניות אחרות מסרטים אחרים, כאשר בכל אופן 5 שחקניות ראשיות ומשניות יקבלו מועמדות. המצב הזה קצת הופך את הטענה שחוסר ההעמדה של מרגו רובי הוא הוכחה של שוביניזם לבלתי סבירה. במקרה של גרטה לבימוי, שם הטענה יכולה להיאמר כי אין שם הפרדה על בסיס מגדר, זאת כל עוד לא מסתכלים לרזולוציות המועמדים.

עכשיו, בואו נפתח את אותן רשימות מועמדים.
בכל קטגוריה (מלבד הסרט הטוב ביותר) יכולים/ות להיות מועמדים/ות 5 מועמדים/ות, ובשנים שבהם התברכנו בהיצע קולנועי איכותי ומשובח בכמות רבה, יתכן מאוד שנגיע לסיטואציה שבה ישנם יותר מתמודדים ראויים משיש מקומות להעמיד. המועמדים לאותם קטגוריות משוכללים מניקוד שנאסף ממעל 10 אלף חברי האקדמיה מ-93 מדינות שונות השנה, ממגוון המגדרים, אשר מצביעים אך ורק בעבור הקטגוריה שבה הם עובדים בעצמם (שחקנים מצביעים לשחקנים, מוזיקאים למוזיקאים, אנימציה לאנימציה וכו׳). אז גם במקרה של הקטגוריות שלנו, שחקנים ושחקניות הצביעו לפרס שחקנית המשנה, ובמאים ובימאיות הצביעו לפרס הבימוי.
המועמדות לפרס השחקנית הראשית לטקס האוסקר לשנת 2024 הן:

• אנט בנינג – ״Nyad״
• לילי גלדסטון – ״רוצחי פרח הירח״
• סנדרה הולר – ״אנטומיה של נפילה״
• קרי מולגן – ״מאסטרו״
• אמה סטון – ״מסכנים שכאלה״

אומנם לא ראיתי את כל הסרטים ברשימה כאן, כך שמוקדם לקבוע עבורי באופן חד משמעי אך אני מתכוון להשלים את רובם, וכן הבנתי שהמועמדות של אנט בנינג הובילה לדעות חלוקות, אבל אני כן יכול להגיד שלדעתי האישית ומחווית הצפייה שלי, המשחק הנהדר של לילי גלדסטון ב-״רוצחי פרח הירח״ וההופעה היוצאת מן הכלל של אמה סטון ב-״מסכנים שכאלה״ – שתיהן ברמה הרבה יותר איכותית וטובה מהופעתה של מרגו רובי בתור ״ברבי״ (שאני מזכיר – לא שנאתי ואף אהבתי, אך זה המצב בהשוואה ולדעתי בלבד). כך שאני לא מוציא מכלל אפשרות שבקטגוריה הקשוחה הזו השנה, מרגו על אף הופעתה המוצלחת, לא הצליחה להגיע אל הסף בשכלול הכולל.

לעומת זאת, בקטגוריית שחקן המשנה וגם שחקנית המשנה, ניכר שהיה הרבה יותר קל להיכנס שכן השחקנים שהוכנסו לקטגוריות האלו לא בהכרח נמצאים בפיק הקולנועי האפשרי ודי שווים מבחינת רמתם.
המועמדים לפרס שחקן המשנה לטקס האוסקר לשנת 2024 הם:

• סטרלינג ק. בראון – ״American Fiction״
• רוברט דה נירו – ״רוצחי פרח הירח״
• רוברט דאוני ג׳וניור – ״אופנהיימר״
• ראיין גוסלינג – ״ברבי״
• מארק רפאלו – ״מסכנים שכאלה״

המועמדות לפרס שחקנית המשנה לטקס האוסקר לשנת 2024 הן:

• אמילי בלאנט – ״אופנהיימר״
• דניאל ברוקס – ״הצבע ארגמן״
• אמריקה פררה – ״ברבי״
• ג׳ודי פוסטר – ״Nyad״
• דווין ג׳וי רנדולף – ״נשארים לחג״

כשאני מסתכל על המועמדים והמועמדות לקטגוריות האלו מהסרטים שכן ראיתי עד כה (״רוצחי״, ״ברבי״, ״מסכנים״, ״אופנהיימר״ ו-״נשארים״), אני יכול להעריך שבקטגוריית שחקן המשנה בחרו שחקנים שהם טובים באופן שהוא די מאוזן ואף הם מאוזנים אחד לשני ברמתם פחות או יותר (אולי דה נירו קצת מתחתם בעיניי), בעוד שבפרס שחקנית המשנה חיפשו בנרות אילו הופעות משחק ניתן להעמיד, שכן אלו שאני מכיר לא הרשימו אותי באופן ראוי לציון, ואני מבטיח לכם שזה לא עניין של מגדר – כאמור לעיל יש שחקניות ראשיות שאני מאוד אהבתי את המשחק שלהן השנה.

עכשיו בקטגוריית הבימוי הנקודה היא זהה למה שכתבתי על קטגוריית השחקנית, אבל היא פתוחה יותר לדיון מאחר ואת 5 המקומות חולקים גם גברים וגם נשים.
המועמדים לפרס הבימוי הטוב ביותר לטקס האוסקר לשנת 2024 הם:

• ג׳סטין טרייט – ״אנטומיה של נפילה״
• מרטין סקורסזה – ״רוצחי פרח הירח״
• כריסטופר נולאן – ״אופנהיימר״
• יורגוס לנת׳ימוס – ״מסכנים שכאלה״
• ג׳ונתן גלייזר – ״אזור העניין״

בהסתכלות על הרשימה הזאת, אני באופן אישי מעריך שלפחות על טענת השוביניזם בקטגוריה הזאת אפשר גם לומר שהיא פחות עומדת, מאחר וג׳סטין טרייט, אחת מתוך חמשת המועמדים, היא למעשה אישה. לא ניכרת פה שהייתה שאיפה להדרה. מעבר לכך, סביר בהינתן מרווח 5 המקומות המצומצם שמועמדויות יגברו על אחרות. ואכן, הבימוי ב-״אופנהיימר״ וב-״מסכנים שכאלה״ מבחינתי באופן חד משמעי מצדיק את המועמדויות שלהם לפרס. ״רוצחי פרח הירח״ קצת פחות אבל עדיין מרשים. הבימוי של גרטה הוא ברמה ממש טובה, אך בעיניי הוא גם קצת פחות מהשניים שציינתי, ויתכן שהיצע חברי האקדמיה חושב באופן דומה.

תראו, אני בהחלט חושב שחוסר ההעמדה של שתיהן לפרסים זה מוזר, ובאיזה שהוא מקום פוגע מכבודן ומההשקעה הרבה ששמו על הפרויקטים האלו. אני כן חושב שלכל הפחות הגיע למרגו רובי מועמדות של הכרה על ההשפעה התרבותית הרבה שהיה לתפקיד המשחק שלה ולסרט הזה, גם אם לא הייתה זוכה בו.
אבל יתכן שהיו יותר מידי מועמדויות שהוערכו כטובות יותר בשקלול הנתונים של חברי האקדמיה בתחומים המתאימים, ואני לגמרי לוקח את זה בחשבון ומקבל את זה. היווכחתי כבר אחרת בעניין הזה, מאחר וכבר יצא לי לצפות בפרויקטים שהאקדמיה נתנה להם מועמדויות רבות והופתעתי לראות שהם באמת איכותיים. ואני כמובן אמשיך לעשות זאת, לכל הפחות במטרה לראות את כל הסרטים המועמדים לסרט הטוב ביותר לפני הטקס.
אני בהחלט הופתעתי מהחוסרים האלו, ככל אחד שהעריך את הסרט הזה, אבל אני לא חושב שזה תקין או הוגן לטעון שזו תוצאה של שנאת נשים או ״חוסר הבנת המסר של הסרט״. אני דווקא נמצא בדעה שהסרט לא הטיף לי את המסר, ואני חושב שהוא הועבר בצורה דווקא די יצירתית for the most part. וכמובן צחקתי ונהניתי לאורכו, כי למה לא.
הלוואי והייתי חבר אקדמיה ויכולתי להשפיע ולהציג את דעתי. אך יתכן שגם דעתי, בצפייה בכל התכנים, לא בהכרח הייתה מגיעה למצב שהסרט הפופולרי של השנה הוא הסרט האיכותי ביותר בעיניי של השנה. וזה לגמרי בסדר. זה לא אומר שיש לי שנאה למישהו, זה בסך הכל אומר שיש לי אהבה לקולנוע.

בתמונה: כסף שנתתי לוורנר ברוס בשביל לשמור מזכרת מהחוויה של הסרט הזה, שבאמת היה סרט שנהנתי ממנו.

בונוס: אוקיי, הפוסט הזה כבר ארוך מידי ומתקרב ל-2000 מילה, אז ממש בקצרה אני אשתף איתכם בכמה מועמדויות נוספות שאני חושב שגם Snubbed ומצער אותי שלא ניתנו בפועל:

• פרס השחקן הראשי: לאונרדו דיקפריו (״רוצחי פרח הירח״) – בלי קשר למי הבן אדם באופן אישי, הופעת המשחק שלו בסרט הזה הייתה ממש מיוחדת והרבה יותר משל רוברט דה נירו.
• פרס שחקן המשנה: ווילם דפו (״מסכנים שכאלה״) – אני בהחלט חושב שהופעת המשחק של ווילם דפו בסרט הייתה הרבה יותר מיוחדת וראויה להערכה מזו של מארק רופאלו. אפילו רמי יוסוף שיחק יותר טוב ממארק רופאלו לטעמי (ויאמר שמארק רופאלו משחק לא רע כאן, אבל לא ראיתי בו ייחוד יוצא דופן).
• פרס שחקן המשנה: דומיניק ססה (״נשארים לחג״) – בעולם היפותטי שבו שחקנית משנה ושחקן משנה תלויים אחד בשני, הייתי מחליף את המועמדות של דווין בדומיניק, שלדעתי שיחק פה ממש ממש מעולה על אף שזה סרטו הראשון. לצערי, הקטגוריה של שחקני המשנה מלאה במועמדויות בולטות וטובות יותר, ולכן אני מבין למה הוא נשאר בחוץ – אבל אני מאוד אהבתי אותו.
• פרס הפסקול הטוב ביותר: ״ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש״ – פשוט אבדה ענקית שספיידרמן לא קיבל את המועמדות לפסקול הטוב ביותר. העבודה המוזיקלית על הסרט הזה היא באמת שווה השתאות רבה והערכה קיצונית, שכן מדובר במנגינות שמטמיעות אותך בתוך האווירה בשנייה וסוחפות אותך. אני חושב ש-״מסכנים שכאלה״ לא היה צריך לעמוד בקטגוריה הזאת (ואולי זו הקטגוריה היחידה שאני חלוק עליה בעניין הסרט הזה), ואף אני לא זוכר שום נעימה מתוך ״אינדיאנה ג׳ונס וחוגת הגורל״ כך שלא ברורה לי המועמדות שם.
• פרס השיר המקורי: ״Am I Dreaming״ (״ספיידרמן: ברחבי מימד העכביש״) – בהמשך לנקודה הקודמת, אלבום השירים של Metro Boomin לסרט של ספיידרוורס הוא פשוט יצירת אומנות, עם שירים מיוחדים אחד אחד. למרות שהתחברתי ישירות אחרי הסרט ל-Hummingbird, השיר Am I Dreaming הוא באמת שילוב גאוני במלוא מובן המילה של כינור ושל R&B, שאני לגמרי מאמין שהיה צריך להביא לו את המועמדות הזאת ואת הביצוע החי לשיר הזה.

• פרס הסרט הקצר המצויר: ״היה היה סטודיו״ – בעוד שלדיסני הייתה שנת 100 מזעזעת בהוצאותיה (מלבד ״שומרי הגלקסיה: חלק 3״), עם המון דברים שבנו ציפיות שהובילו לאכזבות, הסרט הקצר המצויר הזה שהוא עבודה קשה של שילוב סוגי אנימציות שונות ואיסוף חומרי ארכיון ושורות חדשות ממדבבים חיים, יצר לדעתי את המחווה המרגשת ביותר ליצירות הקולנועיות הרבות שכולנו גדלנו עליהם, ובאמת הצליח ב-9 דקות לגרום לי להזיל דמעה. אני חושב שזה היה פרויקט גדול וחשוב שהיה צריך לקבל היכרות על ההשקעה הרבה שבו ועל האיכות שאליה הצליח להגיע בהשלמת המשימה שלו.
• פרס עיצוב ההפקה: ״אסטרואיד סיטי״ – בעוד שאני לא התחברתי מאוד לסרט הזה מבחינה עלילתית, אין ספק שעיצוב הסטים, הפרופס והאווירה של הסרט בוצעו ברמה גבוהה ומאוד ווס-אנדרסונית, דבר שהרשים אותי לטובה ולמעשה היה אחת מהסיבות שהלכתי לראות אותו מלכתחילה.
• פרס האפקטים הויזואליים: ״אופנהיימר״ – אני יודע שהוא לא היה אפילו בשורטליסט, אבל אופנהיימר הצליח להגיע לשוטים מרהיבים וקסומים שמעבירים בדיוק את התחושה שהסרט רוצה להעביר – ללא שימוש בכלל באפקטים ממוחשבים. זה אמור להיות הישג אדיר בפני עצמו, שהיה ראוי למועמדות ואף לזכייה מאוד ריאלית בקטגוריה הזו.

ועכשיו, אחרי 2500 מילה, אתן לכם להמשיך לגלול בפיד.
אני אלך לי to dance the night away.