“You refers to the special investigators as your team, your soldiers even your friends… and now they all in trouble”
מתוך הטריילר לעונה השנייה של ר׳יצר
תודה לאמאזון שסיפקו לנו גישה מוקדמת לפרקי העונה השנייה של הסדרה*
ריצ'ר היא לא מהסדרות שאני צופה בהן בדרך כלל. שלא תבינו אותי לא נכון – אני אוהב סדרות אקשן, בטח כאלו שמבויימות טוב. מדי פעם אני יושב לראות איזו סדרה עם תעלומה משטרתית כזו או אחרת, אבל בצפייה הרבה יותר קזואלית וכדי להתנתק מהיום יום, ופחות בקטע עקבי ושוטף, ולא במוד ביקורתי מדי. אבל רצה הגורל והגיעה תקופת יובש של סדרות, ואחרי מספר המלצות שקיבלתי מחברים, התחלתי לראות את העונה הראשונה של ריצ'ר, והופתעתי מאוד לטובה. הכתיבה של הדמויות ומסגור התעלומה המרכזית, שהיתה מעניינת ומיוחדת משכו את תשומת לבי, והפכו אותה מסדרת משטרה / בלשית גנרית, לכזו שתפסה אותי ועניינה אותי באמת עם עלילה ודמויות שכתובות ומבוצעות מצוין. לכן, כשגיליתי שיש עונה שנייה, שיוצאת ממש בקרוב, מצאתי את עצמי חצוי: מצד אחד רציתי עוד מריצ'ר ומהעולם שלו, אבל מצד שני חששתי, שבעקבות כך שמדובר בתעלומה חדשה עם דמויות חדשות לגמרי, הקסם של הסדרה יעלם.
ובכן אני שמח לעדכן שלא רק שהקסם של הסדרה לא נשבר, הוא אפילו מתחזק ומתעצם, ומצליח לספק לנו עונה, שמצליחה כמעט בכל אספקט להתעלות על קודמתה. איך זה אפשרי? בואו נצלול לפרטים:
*ספוילרים לעונה הראשונה בלבד בהמשך*
עלילה וכתיבה – העונה השנייה של הסדרה עוקבת אחרי ריצ'ר כמה חודשים אחרי שסיים ופתר את תעלומת רצח אחיו ג'ו, וזיוף הכספים הגדולה בעיירה הפרברית מרגיירב, כאשר לפתע הוא מקבל אות מצוקה מניגלי, החוקרת הפרטית, ששירתה איתו בצבא, המספרת לו שחבריהם ליחידה נרצחים אחד אחרי השני. הדבר מוביל את ריצ'ר להיפגש עם ניגלי ולאחד את שאר חברי היחידה, שנשארו בחיים, וביחד הם יוצאים לפתור את התעלומה, כדי לנקום במות חבריהם ליחידה. כפי שכתבתי קודם, למראית עין העונה יכולה להיתפס כאילו היא לא קשורה בכלל לעונה הראשונה, כי מלבד הדמויות של ריצ'ר וניגלי, וכמה רפרנסים והופעות אורח חביבות, אין שום קו עלילה משמעותי שמקשר בין שתי העונות, ולמעשה תוכלו אפילו לצפות בעונה השנייה מבלי לראות את העונה הראשונה, ולהבין את הסיפור והעלילה מצוין. יחד עם זאת, זו תהיה טעות ענקית, מכיוון שאולי על הנייר זה אכן המצב, אבל בפועל הסדרה משתמשת בשני דברים עיקריים וסופר חשובים, שמופיעים בעונה הראשונה בשביל הסיפור והעלילה של העונה השנייה. הראשון הוא קו העלילה של ריצ'ר בצבא. זה אמנם קו עלילה קטן ומאוד שולי בעונה הראשונה, כזה שנבלע בין שאר קווי העלילה של התעלומה במרגרייב, אבל הוא חשוב מאין כמותו לעונה השניה, מכיוון שהוא מניח את היסודות והחיבור של ריצ'ר אל היחידה שלו בצבא ואל האנשים עליהם פיקד. זה ביסוס חשוב של העלילה, שכן היא מהווה את הסיבה הלוגית ואת הרציונל המרכזי לעובדה שלריצ'ר חשוב לצאת למסע הנקמה הזה ולהגן על חבריו ליחידה, שנותרו בחיים, יחד עם החיבור הרגשי והמחויבות הגדולה שלו אליהם. הדבר השני והמרכזי יותר הוא פיתוח הדמויות ובמיוחד פיתוח דמותו של ריצ'ר. אחרי שבעונה הקודמת למדנו להכיר את ריצ'ר וללמוד את העבר שלו בתור ילד לאנשי צבא, צפינו בתהליך שהוא עבר, וכיצד הוא לאט לאט מתחיל להיפתח, ולבסוף נקשר למקום בדרכו המיוחדת ופותר את התעלומה, הפעם אנחנו מקבלים המשך והשלמה של התהליך הזה. אחרי שראינו את ריצ'ר נפתח ונקשר לאנשים, אנחנו מגלים עד מה קורה אחרי שהוא מתחבר ונקשר לאנשים ועד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי להציל ולהגן על האנשים שיקרים לו. שני הקווים האלו, משתלבים אחד בשני בצורה מושלמת במהלך העונה השניה, מסופרים ונבחנים דרך מספר נקודות מבט של דמויות שונות, ובשתי נקודות זמן שונות: אחת בעברו של ריצ'ר שמוצגים לנו בעזרת פלאשבקים בזמן שהוא שהקים את היחידה ופיקד עליה ונקודת המבט השנייה היא בהווה, כאשר הוא מאחד בין חברי היחידה הנותרים כדי לנסות ולנקום את מות חבריהם ולהבין מי ומה רודף אחריהם והורג אותם. שלבו את זה עם העובדה שהדינמיקה הזו והמשמעות של אותם חברים של ריצ'ר הם בעינו המהות המרכזית של העונה הזו, יחד עם הקשר האישי לסיפור הרבה יותר משמעותי ומודגש העונה, ומתעלה על הרצון לפתרון התעלומה הופך את החיבור, יחד עם הקשר שלנו כצופים לסדרה לגדול ומשמעותי הרבה יותר. כי כמו ריצ'ר, גם אנחנו מרגישים חיבור הרבה יותר משמעותי לדמויות ולעלילה, שמצליחה להקרין ולהעביר באופן מושלם את התחושה שהפעם זה לא סתם עוד רצח, אלא שהפעם זה אישי – וכשזה אישי זה הרבה יותר משמעותי ומעניין.
כל מעשה, כל בחירה, כל ירייה וכל אגרוף שריצ'ר נותן בסדרה, מרגישים מוצדקים, אמיתיים ונכונים – כאלו שכצופה אתה מזדהה איתם בכל רגע ורגע. דבר נוסף שתרם לסיפור ולעלילה המצויינים, זו הכתיבה של הדמויות המשניות, ובמיוחד של חבריו של ריצ'ר ליחידה. הסצנות האהובות עלי בעונה היו הפלאשבקים של ריצ'ר לתקופה, שכל היחידה הייתה יחד ושירתה מעבר לים, כי הדמויות עצמן היו מעניינות ומדויקות לטייפקאסט שלהן, וגם הדנימיקה ומערכות היחסים בין הדמויות היו סופר מעניינות, כתובות היטב והצליחו להקרין ולהעביר את התחושה שלאט לאט נוצרת פה חבורת חיילים, שהופכים לחברים ואפילו למשפחה בצורה הכי טובה, כזו שעושה הכל כדי להגן על חבריה לא משנה כמה קשה ומלכלכך זה יהיה (ואין ספק שזה קשה ומלכלך). יחד עם זאת יש לי תלונה אחת לגבי העלילה, והיא שלדעתי התעלומה לא מספיק מעניינת. אם בעונה הראשונה עניינה אותי התעלומה עצמה, ורציתי לראות את ריצ'ר פותר אותה, בעיקר כדי לגלות את הפתרון ולדעת איך הם זייפו כסף (שהיה אגב פתרון מעולה בעיני). הפעם רציתי לראות את ריצ'ר פותר את מקרי הרצח בעיקר כדי לראות אותו נוקם בשמם של חבריו, ופחות בקטע של פתרון חידה מסתורית ומסקרנת. תכלס, גם חצי דרך לתוך העונה הבנתי פחות או יותר את הרעיון שעומד מאחוריה, וכשראיתי את פתרון התעלומה בסוף הפרק האחרון, תוך כדי שגיליתי את כל פרטיה באופן סופי, כל מה שעבר לי בראש כמה שזה היה צפוי וחביב אבל לא יותר מזה – וחבל. זה לא עד כדי כך פוגע בסדרה, כי להבדיל מהעונה הקודמת זה גם לא הלב של הסדרה, ומערכת היחסים בין הדמויות והקשר האישי של ריצ'ר אליהן, יחד עם פיתוח הדמות שלו, הם לב הסיפור הפעם, והם אכן מבוצעים באופן מושלם. יחד עם זאת, הייתי שמח לתעלומה, שתעורר בי יותר סקרנות, כי אם כבר יש תעלומה וחקירה אז שתהיה מסקרנת עד הסוף.
שחקנים ומשחק – כפי שהסברתי בפסקה הקודמת, הסיבה שהעונה הזו טובה יותר מקודמתה היא מרכוז הדמויות, הקשרים והתהליכים שהן עוברות במהלך העונה, אבל כדי שזה יעבוד דרוש קאסט שיצליח להעביר את התחושה הזו באופן מושלם, ואין ספק שהקאסט עומד בזה בהצלחה רבה.
כל השחקנים עושים עבודה מעולה שתורמת לסיפור וגם לתהליך אותו עוברות ומצליחות להעביר את הקשר האישי והתהליכים בצורה מושלמת. החל מדומניק לומברדוזי, שמשחק את השוטר ממשטרת ניו יורק, שמנסה לשכנע את ריצ'ר וחבריו לעבוד יחד איתו כחוק, כדי לפתור את התעלומה ללא בהצלחה, ועד רוברט פטריק, שמוכר לכם כאבא של פיסמייקר, אבל הפעם משחק את הנבל התורן והמאיים שמנסה למנוע מריצ'ר וחבורתו לעצור את תוכניותיו כולם. כמובן שמעל כולם אני חייב לציין את אלן ריצ'סון, שמשחק את ג'ק ריצ'ר, הדמות הראשית של הסדרה בצורה פנומנלית. בין אם זה בסצנות האקשן המפוצצות, בסצנות האיטיות יותר או אפילו בסצנות הפלאשבקים בעברו, הוא משחק ומעביר את הרגשות ואת הקשר האישי של ריצ'ר לסיפור בצורה מושלמת, ומצליח לחזק את הקשר שלנו אליו ואל שאר הדמויות, דבר שמועיל מאוד לסיפור של העונה הזו. בנוסף, יש סצנת חקירה אחת של אחד האנשים שרודפים אחריהם, שהייתה אולי פיק המשחק שלו בסדרה, ולגמרי הזכירה לי איזה בלש אחד שלובש גלימה ונראה דומה לעטלף ואני לגמרי רואה אותו בתור הבאטמן של ג'יימס גאן בעקבות העונה הזו.
בימוי – הבימוי המעולה מצליח להעביר את התהליך של הדמויות בצורה נהדרת ומדגיש את הפרטים הויזואלים הנכונים בכל סצנה. בנוסף, בסצנות הקרב הגדולות הוא מצליח לשמור על בימוי מהיר ואנרגטי, אבל גם מסודר וברור, ככה שהוא מצליח לספק לנו סצנות אקשן ואלימות שלא רק כתובות ומשוחקות טוב, אלא גם מבוימות ונראות טוב על המסך, וזה פשוט תענוג, כי אין כמו סצנת אקשן שנראית טוב.
לסיכום, ריצ'ר היא אולי לא סדרת מופת – הטובים הם הטובים והרעים הם הרעים, ואם אתם מחפשים פה משהו מהפכני וחדשני, או תעלומה מסתורית מלאת תהפוכות וטוויסטים, כנראה שלא תמצאו אותם כאן. אבל אם אתם מחפשים סדרה עם לב ענק, דמויות שכתובות מעולה ועוברות תהליך מעניין טוב, יחד עם הופעת משחק מצויינת ובימוי נפלא, אין ספק שאתם במקום הנכון, וצפויים לכם 8 פרקים מצויינים של אסקפיזם טהור לוריד, ומה יותר טוב מזה עכשיו?
ציון סופי לריצר עונה 2 – 8.5/10 – dont fuck with the 110
כל פרקי הסדרה ״ריצ'ר״ זמינים לצפייה באמאזון פריים וידאו
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה