“Wanna make a podcast with me?”
מייבל לצ׳ארלס ואוליבר
תודה לדיסני פלוס ישראל על הפרקים לסיקור!
את "רק רוצחים בבניין" הכרתי במקרה. במהלך דפדוף שגרתי בדיסני פלוס נתקלתי בסדרה עם השם המפחיד והמסקרן הזה, והחלטתי לתת לה צאנס, שהתברר כהצלחה מסחררת.
הדינמיקה הנפלאה בין השלישייה המשונה הזו, המתח והמסתורין, בשילוב ההומור והקלילות, שעבדו נהדר, ובאופן כללי הקונספט של הסדרה, כל אלה גרמו לי להתאהב בה מהר מאוד. יחד עם זאת, אחרי שתי עונות ו- 20 פרקים הרגשתי שהקונספט קצת מיצה את עצמו, וכשהכריזו על העונה השלישית יחד עם הקליף האנגר של העונה השנייה, קיוויתי מאוד שנראה כיוון חדש ואחר, שיצליח לשמור על הדברים שאני אוהב בסדרה הזו, אבל בו זמנית גם להפיח בה גם רוח חיים חדשה.
האם הצליחו לעשות זאת? אחרי שראיתי את 8 הפרקים הראשונים של העונה, אני יכול להגיד שבגדול התשובה היא כן! מדובר בעונה נהדרת נוספת של הסדרה, שגם אם היא מפספסת לפעמים, היא עדיין מצליחה לחדש ולצמוח לכיוונים חדשים ומעניינים. איך זה קורה? בואו נצלול לפרטים:
עלילה וכתיבה – העלילה, שממשיכה בדיוק מאותה הנקודה בה הסתיימה העונה הקודמת, לוקחת כמה כיוונים חדשים ומוצלחים ביותר. ראשית, בפעם הראשונה בסדרה לעונה יש נושא מסדר הפעם והוא התיאטרון! העלילה כולה סובבת סביב עולם התיאטרון וההצגה של אוליבר, גם ברמת הסיפור וגם ברמת הכתיבה, שהוסיפה מידה מסוימת של תאטרליות לעונה, ואפילו העובדה שחלק ניכר מהסצנות מתרחשות באולם התאטרון או בחדר החזרות, מה שמצליח לספק לעונה גוון חדש, מרענן וכיפי במיוחד. שנית, העלילה מצליחה לשמור על המתח ועל העניין במשך כל העונה, בעיקר בעזרת מספר טוויסטים וקווי עלילה, שלא ראיתי אותם מגיעים והפתיעו אותי מאוד, והם חלק מהסיבה שגמעתי את כל שמונת הפרקים הראשונים של הסדרה בבינג אחד ארוך וכיפי. בנוסף, אני מרגיש צורך לציין את התוספת של הדמויות החדשות ובמיוחד את בן (בגילומו של פול ראד) ולורייטה (בגילומה של מריל סטריפ), שהיו תוספת נפלאה לעונה ולסדרה, והשתלבו נהדר בכיווני העלילה החדשים ובסגנון התאטרלי הבולט של העונה, וכמובן שלמרות כל החידושים וההפתעות העונה, הסדרה עדיין מצליחה לשמור רוב הזמן על הקסם והחביבות שלה, שהופכות אותה לאותו ממתק מצחיק וכיפי לצפייה.
יחד עם זאת אני חייב לדבר על דבר אחד חשוב ומרכזי, שלצערי פגע לי מעט בהנאה בסדרה, והוא העובדה שהפוקוס העונה הוא על אוליבר מייבל וצ׳ארלס כדמויות נפרדות ולא כחבורה. הסדרה, שאמנם מתחילה בפוקוס די ממוקד על החבורה, נפטרת ממנו מהר ומעבירה את הפוקוס אל שלוש הדמויות הראשיות,כאשר כל אחת מהן לבד ומנסה להתמודד עם הבעיות שלה. למרות הצדדים החיוביים שזה מביא לסדרה ולעונה, כאשר המוביל בהם הוא פיתוח הדמויות ותהליך אישי מעניין שכל אחת מהדמויות עוברת בעצמה, ולמרות שהן אכן נתקלות אחת בשנייה במהלך הדרך בעונה, עדיין צרם לי לראות אותם מבלים משמעותית פחות זמן ביחד כחבורה מאשר בעונות הקודמות, כי אחרי הכל הדינמיקה בין השלישיה החמודה והמוזרה הזאת, היא הסיבה העיקרית שהתחברתי לסדרה הזו כל כך בעונותיה הראשונות. כאשר זה לא קיים, למרות שזה מפוצה בהמון דברים נהדרים ושאר הדברים שאהבתי בסדרה כן נשארו ושמרו על הקסם שלהם, עדיין מצאתי את עצמי כצופה מרגיש תחושת פספוס וציפייה לראות שוב את השלישיה המוזרה הזו יחד על המסך, כי אחרי הכל זו מהות הסדרה.
למרות זאת עדיין ניהנתי מאוד מהסיפור ומהעלילה התיאטרליים, המפתיעים, המעניינים והכייפים, ואני לגמרי מחכה וסקרן לראות את שני הפרקים האחרונים ולגלות איך תעלומת הרצח תגמר הפעם!
שחקנים ומשחק – המשחק העונה פשוט נפלא! אבל תכלס איך אפשר לצפות לדבר אחר מהקאסט הנפלא הזה ? סטיב מרטין, מרטין שורט וסלינה גומז מוכיחים פעם נוספת עד כמה הם מושלמים לתפקידים של צ׳ארלס, אוליבר ומייבל, ותמיד כיף לראות אותם על המסך!
בנוסף אני רוצה לציין לחיוב את פול ראד, שמשחק את בן השחקן הראשי בהצגה של אוליבר והנרצח התורן של העונה, ובמיוחד במיוחד את מריל סטריפ, שמשחקת את לורטה (שאת התפקיד שלה בסיפור אני מעדיף לא לספיילר!) האדירה, שגנבו את ההצגה בכל רגע ורגע והשתלבו נהדר ברוח העלילה של הסדרה והעונה פשוט תענוג של קאסט.
בימוי וויזואליות – כפי שאמרתי בתחילת הביקורת, הנושא שמלווה את הסדרה הפעם הוא התיאטרון, ואין ספק שהוא ניכר גם בבימוי הפעם. אני יכול לחשוב על לפחות סצנה אחת בכל אחד משמונת הפרקים שראיתי, שמבוימת ומוצגת כאילו היא סצנה מתוך מחזה ענק ועתיר תקציב בברודווי, מה שמאוד תורם ועוזר לי כצופה להתחבר לסיפור ולתחושה שאכן מדובר בכזו הצגה. אני רוצה לציין במיוחד את הבימוי בפרק 4 ובסצנה אחת בפרק 3 (אתם תבינו איזו שתראו אותה שבוע הבא 😉 ) שהיו אדירים בעייני וממש ממש גרמו לי להתחבר לכל הנושא הזה של התאטרון ועזרו לי להשתלב בסיפור באופן מושלם!
לסיכום, למרות שהפעם השלישיה כחבורה קצת מחוץ לפוקוס השילוב של נושא התאטרון כנושא מרכזי העונה יחד עם עלילה ודמויות חדשות ומפתיעות, שהשתלבו נהדר בסיפור ובסדרה, קאסט נפלא שנותן הופעת משחק נפלאה, ובימוי שממש מצליח לגרום לך להרגיש בברודווי מדי פעם, יוצרים עוד עונה כיפית, חמודה וקלילה של הממתק הזה שנקרא "רק רוצחים בבניין", ואני כבר לא יכול לחכות לצפות בשני הפרקים האחרונים של העונה!
ציון סופי לעונה השלישית של ״רק רוצחים בבניין״ – 8/10. כי איך תעלומת רצח בתאטרון עם מריל סטריפ, פול ראד וסלינה גומז יכולה להיות דבר רע 🙂
״רק רוצחים בבניין״ זמינה לצפייה בדיסני פלוס עם פרק חדש כל יום שלישי!
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה