"Saying goodbyes?"
קיין לג'ון וויק
את הביקורת הזו אני אפתח בוידוי: סרטי אקשן הם לא ה- cup of tea שלי. אחרי הכל' מישהו או מישהי שפשוט הולכים ויורים בכל מי שנתקל בהם בגנריות מוחלטת' בלי ממש סיפור או עלילה (ואם יש אחת כזו אז היא לרוב ממש קלישאתית) זה אמנם מאוד מבדר וכיף' אבל לא מצליח להחזיק ברוב המקרים סרט של שעתיים פלוס. למרות זאת סדרת סרטי ג'ון וויק שבתה אותי בקסמה. יחד עם סצנות אקשן מרשימות ביופיין, היא הצליחה לשלב עלילה ועולם סבוך ומעניין, שהפכו אותה בעיני לקצת יותר מסתם סרט אקשן. לכן, כשהוכרז הסרט הרביעי בסדרה, חיכיתי מאוד לראות לאן יקחו אותו ואיך עוד יבנו את העולם הזה. מצד שני, כששמעתי על אורך הסרט (שעתיים וארבעים ושמונה דקות) עלו בי חששות, שאולי הפעם הסרט לא יצליח להחזיק ויפול לאותן הקלישאות מהן סדרת הסרטים הזו נמנעה עד עכשיו.
אז האם החששות שלי היו מוצדקים? לשמחתי לא רק שהתבדתי לחלוטין, אלא גם ישבתי מרותק לכסא במהלך כל הסרט! איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:
עלילה וכתיבה – כפי שפתחתי את הביקורת הזו, הסיבה שהתחברתי כל כך לסרטי ג'ון וויק, הייתה העולם והעלילה של הסרטים, שהפכו אותם למאוד מיוחדים בעיני. לשמחתי גם הפעם כותבי הסרט החליטו להעמיק בעולם ובעלילה מסביב לסצנות האקשן המפוצצות ועשו זאת בחוכמה, בשילוב סצנות האקשן, כדי להרגיש שאשכרה יש סיפור שמונע, ולא סתם סצנות אקשן כדי למלא את זמן המסך. למעשה מדובר בסרט עם הכי הרבה עלילה ובניית עולם מכל סרטי הסדרה, מה שמוסיף המון ומהווה בעיני את הסיבה העיקרית לכך, שהסרט מצליח להחזיק במשך מעל שעתיים וחצי (כמעט) בלי לשעמם לרגע. מעבר לכך, העלילה כתובה בצורה סופר ברורה ומעניינת ומצליחה להוסיף ולהרחיב את כל כיווני העלילה הקיימים (החל מהקונטיננטל והשולחן הגבוה ועד ג'ון וויק עצמי) מהסרטים הקודמים ולהרחיב אותם בצורה המעניינת והמיוחדת ביותר עד כה, בלי לפסוח כמובן על הצגה של דמויות וכיווני עלילה חדשים, שחלקם הצליחו להתעלות על קווי העלילה הקיימים, ולספק כמה מהרגעים הטובים והמספקים ביותר בכל הסרט.
בנוסף, העלילה הצליחה לא פעם ולא פעמיים להפתיע אותי בשני מובנים שונים. הפן הראשון הוא כמובן הפן הסיפורי: העלילה והכתיבה הצליחו להפתיע אותי ולקחת כמה בחירות קצת לא שגרתיות בעיני, ולהוסיף כמה טוויסטים, או יותר נכון בחירות עלילתיות אמיצות ויחסית מפתיעות שהוסיפו לסרט (לא משהו שהפיל אותי מהכסא אבל עדיין). הפן השני והמפתיע יותר בעיני הוא הפן הרגשי והחיבור לעלילה ולדמויות. מעבר לכך שהעלילה מאוד מעניינת וסוחפת, נעשתה גם עבודה נפלאה בכתיבה ככלל ובכתיבת הדמויות בפרט, שגורמת לחיבור של ממש עם הדמויות, שהצליח לעורר בי כצופה ברגעי השיא של הסרט תחושות כמו עצב וסיפוק (אמנם לא משהו בומבסטי אבל עדיין משהו), שבדרך כלל לא מקבלות מקום בסרטים מהסוג הזה וזה דבר מופלא וכיפי ממש. יחד עם זאת ועם כל כמה שאני מדבר בשבחי העלילה והכתיבה, צריך לזכור שהיא עדיין לא מרכז הסרט. אחרי הכל, ודי בצדק, האקשן (שעוד נגיע אליו בהמשך) בסרטי אקשן הוא במקום הראשון, ולכן למרות שמדובר בעלילה די מיוחדת בנוף, מדובר בעלילה לא מושלמת שמעגלת פינות פה ושם ובכתיבה שקצת נמרחת לעיתים, ואולי איזו קלישאה תסריטאית פה ושם. בסופו של יום העלילה והכתיבה עדיין מצליחות להזכיר לנו ולהוכיח לנו, שג'ון וויק הוא לא סתם עוד סרט אקשן ותכלס? טוב שכך.
שחקנים ומשחק – למרות שמדובר בסרט של ג'ון וויק, ואין ספק שכל הקאסט נתן הופעה מרשימה בעיני, דווקא הופעת המשחק המרשימה ביותר הייתה דווקא של דוני ין, ששיחק את קיין המתנקש העיוור. ההופעה שלו הייתה הטובה מכולם, ובוצעה בצורה מושלמת בדגש על ההופעה בסצנות האקשן שהיו מרהיבות ביופין ובסצנות ובדיאלוגים שלו ושל ג'ון וויק, שהיו מדיוקים והלכו יד ביד עם הסיפור וגרמו לי כצופה להתחבר עוד יותר לסרט. בנוסף הייתי שמח לציין לחיוב את ההופעות המשחק של ביל סקושגורד בתור המרקיז דה גראמונט, שהיה הנבל העיקרי של הסרט.הוא היה מפחיד, קר רוח ומצמרר בדיוק במידה המספקת, כדי להיות הנבל החזק ביותר בסדרת הסרטים הזו עד כה. כמובן קיאנו ריבס בן ה- 60! שמשחק את ג'ון וויק, ומוכיח שוב שהוא האחד והיחיד, ושרק הוא יכול לעשות את הדברים המשוגעים האלו, כי כידוע אין על קיאנו ריבס ;).
בימוי וויזואליות – אין ספק שבסרטי אקשן ובטח ובטח שבסרטי ג'ון וויק הדגש הוא על האקשן ועל הבימוי והויזואליות בסצנות האלו. ווואו איזה סצנות אקשן קיבלנו פה! לא רק שמדובר בסצנות האקשן הכי טובות בסרטי ג'ון וויק, אלא שמדובר בסצנות האקשן הטובות ביותר שראיתי בזמן האחרון! הסרט שמתחיל ביריית פתיחה של 200 קמ״ש ורק מגביר ומגביר, מצליח לביים ולשזור סצנות אקשן שמבוצעות נהדר ולא משעממות לרגע אחד! החל מסצנות כמו הקרב בבניין הנטוש, שצולם באופן מבריק כמעין סוג של וואן שוט ממבט על, דרך סצנות כמו הקרב במועדון בברלין או בקונטיננטל היפני, שכללו פעלולים וקרבות פנים אל פנים, שבוימו והוצגו בצורה מושלמת, ועד לסצנות מטורפות כמו המרדף בפריז שהיה פשוט מנת אדרנלין אחת גדושה לוריד. הכל בוים והוצג בצורה מדויקת וחכמה. צ’אד סטהלסקי, הבמאי של הסרט וגם של שלושת הסרטים הקודמים, עשה חושבים והביא את כל מה שעבד בסרטים הקודמים, ורק שיפר אותו יותר ויותר, מה שנתן לנו את כל מה שרצינו ואפילו יותר!
לסיכום, בעזרת דגש חזק יותר על העלילה עם שילוב של משחק נהדר ובימוי והצגה של סצנות אקשן מהטובות שראיתי בקולנוע, אנחנו מקבלים פה סרט שידביק כל חובב של הז’אנר, מקטן ועד גדול, לכסא למשך שעתיים וארבעים וחמש דקות, באחת מתצוגות סרטי האקשן המוצלחות ביותר של השנים האחרונות, שרק תשאיר אתכם עם טעם של עוד 🙂
ציון סופי לסרט ג'ון וויק 4 – 9.3/10 – ככה נראה סרט האקשן הטוב ביותר בשנים האחרונות
הסרט ג'ון וויק 4 זמין לצפייה בבתי הקולנוע בארץ.
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה