מבקרים אורחים: ביקורת סרט ״הפנתר השחור וואקנדה לנצח״ – חמשת שלבי האבל

פינת מבקרים אורחים חוזרת! והפעם יובל פרידמן מנהל העמוד marvel4u_offical הצטרף אלי כדי לבקר את הסרט החדש של מארוול ״הפנתר השחור וואקנדה לנצח״

“The why is never important as the how.”

נאמור

את הביקורת הזו אנחנו כותבים יחד, ולמרות ששנינו מעריצי מארוול אדוקים, שרק מחכים למוצא פיו של פייגי, הגענו אל הסרט בדעות שונות לחלוטין. בעוד שהטריילרים וההצצות לסרט הצליחו להלהיט ולהלהיב את יובל ולגרום לו להגיע לסרט בציפיות גדולות וגבוהות, אותי הן לא הצליחו לשכנע, וציפיתי לקבל סרט בינוני ומטה, שינסה למלא חלל ריק של דמות ושחקן אהובים ללא הצלחה. לכן כשסוף סוף התיישבנו יחד באולם לראות את הסרט, מצאנו את עצמנו משני צדי המתרס, תוהים לעצמנו מי צודק – יובל או אני ?

ובכן, אנחנו שמחים לבשר שאכן מדובר בסרט טוב, מרגש ומשמעותי, שהצליח להפתיע את שנינו ולספק חוויה שונה ומיוחדת ממה שציפינו.

איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – למרות שיובל ואני חלוקים בדעותינו על אורך הסרט, ובעוד הוא חושב שהסרט עבר כהרף עין ואני חושב שהוא היה ארוך ואיטי לפרקים (במיוחד בחציו הראשון), והיה מוטב לקצר אותו במעט, אין ספק ששנינו מסכימים שסך הכל מדובר בעלילה טובה מאוד. בפני הכותבים והתסריטאים של הסרט ניצבו המון בעיות וקווי עלילה, שהם נאלצו להתמודד איתם במקביל (ומכאן גם נובעת הסיבה לאורכו של הסרט), והם עושים זאת בצורה מדוייקת ומאוזנת, כך שאף קו עלילה לא מרגיש מיותר ומנותק, וגם מצליח להתקיים בסינרגיה עם שאר קווי העלילה, בלי שהם דורסים אחד את השני ובאים אחד על חשבון השני. כל קווי העלילה מצויינים ומעניינים, החל מההצגה של רירי וויליאמס, הלא היא איירון הארט אל ה- MCU ומערכת היחסים שלה עם שורי, שהייתה כיפית ומצחיקה מאוד (ואפילו הזכירה לנו קצת את מערכת היחסים של פיטר וטוני בקטעים מסויימים), ועד ההצגה של טלאוקן ונאמור אל היקום של מארוול שנעשתה עמוקה ושונה מהקומיקס, אך עדיין מעניינת מאוד. כך גם התפתחות הקונפליקט בין וואקנדה לטלאוקן' שנבנה לאט לאט, בזהירות ובחוכמה, עד כדי שיא גדול ומפואר בקרב גרנדיוזי ומטורף, ואפילו הרפרנסים הקטנים, כמו בניית העולם והקמאוז שהפתיעו אותנו מאוד. כל קווי העלילה עניינו אותנו במידה שווה ואת כולם נהנו מאוד לראות על המסך.

יחד עם זאת, יש שני אספקטים בעלילה, שאנחנו מרגישים שרצוי לציין לחיוב באופן מיוחד. הראשון הוא כמובן כתיבת הדמויות השונות והתהליך שהן עוברות – כל אחת מהדמויות הראשיות עוברת תהליך אישי מרגש, שונה ואחר ממה שציפינו, שלרוב עוסק במוטיב של חמשת שלבי האבל והתמודדות עם אובדן, דבר שיוצר סיפורים וסיטואציות מרגשות ומפתיעות על המסך, שממש אבל ממש לא ציפינו לקבל מסרט שכזה, והופתענו מהן ומהעוצמה שלהן, ובאמת שקשה לנו לחשוב על דמות ראשית אחת שלא הייתה עגולה ומעניינת, ושלא נהננו לראות אותה מתפתחת על המסך וזה פשוט נהדר.
האספקט השני אותו אנחנו רוצים לציין לחיוב הוא כמובן המחווה לצ'דוויק בוזמן, והכבוד שחלקו לו ולטצאלה במהלך הסרט. זה לא סוד שהסרט שהיינו אמורים לקבל במקור היה אמור להיות אחר לחלוטין ממה שקיבלנו ולצערנו צ'דוויק הלך לעולמו בטרם עת, והשאיר חלל ריק ועצום שעל הכותבים היה להתמודד איתו ולמלא אותו, ואין ספק שהם עושים זאת בגבורה. כל הסרט זועק צ'דוויק בוזמן מכל הכיוונים, והוא הנושא המרכזי שמניע את כל הסרט כל הזמן, ויחד עם זאת הוא מצליח לעשות זאת מבלי לפגוע בשאר הדמויות והעלילה בשום צורה או דרך, ומצליח להשתלב בסיפור בצורה מושלמת יחד עם שאר האספקטים בסרט, ומצליח לתרום לסרט ולהניע אותו בצורה הטובה ביותר שרק אפשר.
בקיצור, מדובר באחת העלילות המפתיעות, הטובות, המרגשות והמוצלחות של מארוול בשנים האחרונות, שמצליחה לחלוק כבוד אחרון לדמות אהובה, תוך כדי קידום עלילה, עולם ודמויות חדשות, אל עבר מקום חדש ומעניין מעבר לאופק.

שחקנים ומשחק – כל הופעות המשחק של השחקנים והשחקניות בסרט היו מצויינות. אנג'לה באסט, שמשחקת את המלכה רמונדה, ששולטת בוואקנדה לאחר לכתו של טצאלה, נותנת הופעת משחק עמוקה ומרגשת, ומצליחה לספק לנו שניים מן המונולוגים והסצנות החזקים והמרגשים ביותר בכל היקום הקולנועי של מארוול. לטישה רייט מצליחה לחשוף צדדים חדשים ומעניינים, בשורי שנאלצת להתמודד עם לכתו של אחיה הבכור טצאלה, ויחד עם התסריט מצליחה להעביר אותה את התהליך של חמשת שלבי האבל בצורה נהדרת, וגם דומיניק תורן, שמגלמת את דמותה של רירי וויליאמס, הצליחה להכניס משב רוח צעיר קליל ומהנה לסרט.
אבל אין ספק שמי שהכי נהננו לראות על המסך היה טנוך הוארטה, שגילם את נאמור, הנבל של הסרט. הדמות המורכבת והמעניינת של נאמור הולכת יד ביד עם הופעת המשחק המצויינת של טנוך, ומייצרות על המסך משהו מיוחד וכיפי, שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים, ומדובר בהופעת משחק פשוט מצויינת שלו וכמובן גם של שאר הקאסט.

בימוי וויזואליות – אין ספק שהדבר שהכי הפתיע אותנו בסרט היה הבימוי והויזואליות בסרט. כשחושבים על סרט של מארוול, לרוב חושבים על העלילה, על המשחק ועל הופעות האורח המיוחדות, ולא על הבימוי והויזואליות בסרט, אבל הפעם זהו אולי הפן הבולט ביותר. בין אם זה בזוויות הצילום, בשימוש המדוייק בסלואו מושן או בבניה ומשחק של הפריים, הכל עובד בצורה מושלמת ויוצר מצג ויזואלי מהפנט וכיפי לצפייה. המחשבה הרבה והמדויקת על כל פריים ופריים בכל שוט ושוט בסרט מצד הבמאי ראיין קוגלר, הייתה מורגשת ואין תחושה טובה מזו.

פסקול – אספקט נוסף של הסרט שהפתיע אותנו היה הפסקול והמוזיקה שלו. הסרט מכיל בתוכו פסקול יחודי וכיפי, שמשתלב נהדר עם הסיפור והבימוי ומצליח לתרום מאוד לסרט ולספק לנו כמה וכמה רגעים מיוחדים ומפתיעים בהחלט.

לסיכום, למרות שכל אחד מאיתנו הגיע עם ציפיות אחרות לסרט, הוא הצליח להפתיע את שנינו. העלילה והכתיבה המיוחדים, שמצליחים לחלוק כבוד אחרון לצ'דוויק בוזמן, תוך כדי שהם מקדמים ומעבירים את הדמויות הנותרות תהליכים מורכבים ומרגשים. כל זאת יחד עם משחק עמוק ומרטיט חושים, בימוי מרהיב ופסקול מהפנט, יוצרים סרט שהוא אולי ארוך במעט ועמוס במעט, אבל אין ספק שהוא חוויה שחייבים לחוות על מסך הקולנוע, במיוחד אם אתם מעריצי מארוול מושבעים כמונו!

ציון סופי לסרט ״הפנתר השחור: וואקנדה לנצח״ – 9/10 – מחווה אחרונה ראויה בשביל צ'דוויק וטצאלה

הסרט ״הפנתר השחור: וואקנדה לנצח״ זמין לצפייה בבתי הקולנוע בישראל