ביקורת סרט ״עולה לראש״

״כפרה זה עולה לראש״

לידוי אסטמה ושקד פררה

ערוץ הכיבוד הוא אחד ההרכבים הקומים האהובים עלי. ההומור המיוחד שלהם, שהיה ביזארי ונונסנסי בטירוף, והיה שזור לכל אורכם של המערכונים והשירים שלהם קנה אותי בשניה הראשונה, שנחשפתי אליהם, גרם לי להתאהב בו ובהם ולעקוב אחריהם באדיקות במשך שנים רבות. לכן כששמעתי על יציאתו של סרט בהפקה, בכתיבה ובכיכובה של השלישיה הסתקרנתי וציפיתי לו מאוד, שכן שעה וחצי שזורה באותו הומור קסום נשמעה כמו חלום, אבל בו זמנית קצת חששתי שאולי אותו הומור קסום שעובד נפלא בשירים ומערכונים של מספר דקות לא יצליח להחזיק סרט שלם בעצמו. לכן כשהתיישבתי בקולנוע מצאתי את עצמי חצוי ותוהה האם אכן אקבל את אותו סרט אדיר ומלא ההומור שקיוויתי שיהיה, או שאולי חששותי יתגשמו, ויתברר שאותו הומור לא מסוגל להחזיק סרט שלם לבד.

ובכן אני שמח לבשר שכל חששותי התפוגגו כמעט מיד, ושמדובר בסרט מעולה, כיפי, נוקב וקורע מצחוק. איך זה אפשרי? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – להבדיל מרוב הדברים, שאני כותב עליהם, העלילה או ליתר דיוק הסיפור אינו מרכז הסרט, אבל זה בסדר גמור. לא באתי לסרט כדי לחוות איזה סיפור עמוק, חכם ומרגש, או כדי לחוות איזה סיפור מורט עצבים ומותח, אלא כדי לקבל 90 דקות גדושות בהומור נונסנסי ביזארי, מטופש וקורע מצחוק, וזה בדיוק מה שקיבלנו. הסרט לא נח לרגע, וגדוש כולו מהפריים הראשון ועד הפריים האחרון, באותו הומור כיפי ונהדר. בין אם זה בדיחות תסריטאיות, משפטיים שנונים וביזראים, או בדיחות ויזואליות, שקורות ברקע, הסרט לא מספיק לזרוק עליכם סיטואציות הזויות ומצחיקות, או משפטים ודיאלוגים שנונים ומלאים בנונסאנס נפלא, שאני יודע שאני הולך עוד לצטט רבות, ולגרום לכך שלא תעבור דקה בלי שתצחקו. מבטיח שתצאו עם כאב לסת מרוב צחוק, וזה נפלא. בנוסף, הסרט, או יותר נכון הכתיבה וההומור של הסרט, לא בוחלים באמצעים ומגזרים, יורדים ומעבירים ביקורת על כל דבר שזז. הכתיבה והעלילה לא מפחדים לשחוט פרות קדושות כמו צה"ל, שכול וגיוס מפורסמים, מה שמוסיף לאופי הסרט ומקנה לו נימה ביקורתית והופך אותו גם מדי פעם לסאטירה נהדרת ומוצלחת.

יחד עם זאת, ולמרות שכמו שאמרתי בהתחלה הסיפור הוא ממש אבל ממש לא מרכז הסרט, הרגשתי שראוי לציין לחיוב את הבחירות העלילתיות שנעשות בסרט. החל מהבחירה להמשיך את ״העלילה״ הקיימת ולפתח את הדמויות והעולם המועט שנבנה במהלך השירים שלהם, בשילוב דמויות חדשות ונפלאות, שמתאימות באופי שלהן לעולם הזה, ויש תחושה כאילו הן תמיד היו שם, ועד האינטראקציה, הקונפליקטים והתהליכים, שעוברות הדמויות ונוצרו כדי ליצוק לתוך ים הבדיחות וההומור, קצת סיפור ועלילה, שיתנו קשר. הכל נעשה בצורה נהדרת ובמידה הנכונה, כדי להוסיף לסרט הזה את מה שהוא צריך, על מנת להיות יותר מסתם בליל בדיחות שנזרקות לאוויר, ובכך יוצר עניין וחיבור מצד הצופה. הבחירות האלו נעשות כל כך טוב ובצורה כל כך מדויקת, עד שלתדהמתי המוחלטת בסצנה אחת ממש לקראת סוף הסרט התרגשתי עד מאוד. אמנם צחקתי בה מספר פעמים, אבל עדיין התרגשתי מאוד והיא איכשהו הצליחה לגעת בי ולספק קצת מעבר ממה למה שציפיתי וזה הפתיע אותי בצורה הכי טובה שאפשר. מדובר בכתיבה קורעת מצחוק ונונסנסית בטירוף, שבעזרת מעט סיפור מצליחה גם ליצור חיבור ועניין בסרט ואפילו לרגש, וזה פשוט נפלא.

שחקנים ומשחק – עלילה קורעת מצחוק וסטיאירית אינה מספיקה. כדי שסרט יעבוד צריך גם קאסט מוכשר, שיודע איך להעביר את העלילה, ואין ספק שגם בזה הסרט מצליח ובגדול. שלישיית ערוץ הכיבוד בתפקידים של אותה שלישייה מוכרת מהשירים שלהם, הלא הם לידוי אסטמה ושקד פררה, שנותנים הופעה נפלאה ומפיחים חיים בדמויות מהקליפים המוכרים והאהובים על המסך הגדול בצורה נהדרת. בנוסף, הקאסט מכיל בתוכו גם שחקנים וקומיקאיים גדולים ומוכרים כמו רותם סלע בתפקיד שרונה מפקדת הלהקה שלהם בצבא, או תום יער בתפקיד הסוכנת של השלישייה, ושתיהן נותנות הופעת משחק אדירה שהולכת יד ביד עם התסריט והכתיבה הקומיים והנונסנסיים, ומצליחים להעביר את הבדיחות והפאנצ'ים בצורה מושלמת, שתרמה רבות לסרט. לאורך הסרט שזורות הופעות אורח של מגוון סלבס וקומיקאים, שמבצעים ביט אחד או בדיחה אחת וזהו. זה קורע מצחוק ונהדר והזכיר לי מעט את התחושה הזו של לראות דמות אהובה בהפתעה בסרט מארוול, רק עם בדיחות וסלבס ישראלים.

בימוי וויזואליות – כפי שציינתי קודם הרבה מההומור בסרט הוא לא בהכרח בדיאלוג או בטקסטים, אלא ויזואלי, וכדי שהוא יעבוד כמו שצריך דרוש בימוי טוב, ואין ספק שגם את זה הסרט מספק. אמנם אין פה אפקטים מפוצצים או שוטים מרהיבים, אבל המחשבה על איך להמחיש ולהעביר את הפאנצ'ים והבדיחות הויזואליות בצורה הטובה ביותר שאפשר, מורגשים לאורך כל הסרט תורמים רבות לסרט ומצליחים להעביר את הבדיחות הויזואליות בצורה הטובה ביותר שאפשר.

פסקול – מלבד שיר הנושא של הסרט, באותו השם, שעלה לרשתות מעט לפני הסרט מלווה הפסקול אהוב של אותה שלישיה יחד עם כמה שירים חדשים, מעולים ומצחיקים בטירוף, שנכתבו במיוחד לכבוד הסרט. השירים שומרים על הרמה הגבוה שערוץ הכיבוד הרגיל אותנו אליו, משתלבים נהדר בסרט, תורמים לו מאוד ומצאו את עצמם די מהר בפלייליסטים שלי.

לסיכום, בעזרת עלילה שנונה, נונסנסית ומלאת רפרנסים ובדיחות, יחד עם קאסט מטורף, בימוי כיפי וטוב ופסקול אדיר, ערוץ הכיבוד הצליחו לייצר סרט מיוחד, כיפי, סאטירי וקורע מצחוק, ושמצליח לייצר חוויה קומית מיוחדת ומבדרת מאוד, שאין לי ספק שתסב לכם הנאה מרובה במשך 90 דקות.

ציון סופי ל"עולה לראש" – 9/10 – אחד הסרטים הישראלים המוצלחים של השנים האחרונות.