ביקורת סרט ״ת׳ור אהבה ורעם״ – בדיוק הסרט שציפיתי לו

“Another classic Thor adventure”

ת׳ור

אהבתי מאוד את ״ת'ור ראגנארוק״. הסרט, שהובל על ידי טאיקה וואיטיטי, היה שונה בתכלית מכל מה שעשו עד אותו הרגע עם הדמות של ת׳ור, והוא הצליח לספק את אחד הסרטים הכיפיים, הקלילים והמהנים ביקום הקולנועי של מארוול לטעמי. לכן כששמעתי על ההכרזה של קווין פייגי על סרט נוסף לאותו גיבור אהוב, וגם אותו יוביל ויביים לא אחר מאשר טאיקה וואיטיטי, שמחתי מאוד וקוויתי לקבל עוד הרפתקה כיפית, צבעונית קלילה ומהנה, שתצחיק ותשעשע אותי במשך שעתיים ללא הפסקה בדיוק כמו בסרט הקודם ותכלס? זה בדיוק אבל בדיוק מה שקיבלתי בסרט הזה.

אני שמח לבשר שאמנם לא מדובר בסרט מושלם ובטח לא כזה שחף מטעויות אבל אין ספק שהוא הסב לי הנאה צרופה במשך השעתיים בהן הוא התנגן, וגרם לי לצאת מהקולנוע עם חיוך ענק. איך זה אפשרי? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – ניכר, שאני לא היחיד שמצא את הסרט ״ת'ור ראגנארוק״ מהנה וטוב, כי אחרת אי אפשר להסביר את הטון והאופי של הסרט הזה. הסרט צועק טאיקה וואיטיטי מכל הכיוונים ומכל בחינה שהיא, והיד החופשית שהוא קיבל בסרט הזה מורגשת ומקנה לסרט את הוויב הכל כך כיפי ומבדר שלו. מדובר בסרט קורע מצחוק, חסר גבולות ומעצורים, שלא נח לרגע. הוא מלא בבדיחות מטופשות מכל הסוגים (החל מעיזים ענקיות וצורחות ועד בדיחות סקס), שלא משנה כמה הן דיבליות או חוזרות על עצמן, הן עדיין יגרמו לכם להתפוצץ מצחוק יחד עם כל האולם, ולהישאר עם חיוך ענק על הפנים רוב הסרט. בנוסף לכך, העובדה שמארוול החליטו בסרט הזה להוריד רגע רגל מהגז עם כל עניין המולטיוורס, שנחקר ללא הפסקה במהלך השנה האחרונה, ולתת לנו מן חוויה יותר קטנה ואינטימית, שמתרכזת בת׳ור ובעולם סביבו, הייתה החלטה חכמה ונבונה, שתרמה רבות להנאה שלי מהסרט. הבחירה החכמה לקחת רגע הפסקה מכל טירוף המולטיוורס הקמאוז (למרות שיש מעט) וממליון קווי העלילה, ולהתמקד לרגע בדמות אחת ובעולם שלה, ולספק הרפתקת ת׳ור קלאסית, שמתמקדת בדמויות מהעולם שלו ומצליחה אפילו לספק קלוזר טוב ומוצלח לחלקן, עשתה טוב לסרט והפכה אותו למין אתנחתא קומית ומרעננת בנוף, שיכולה להיות אחלה נקודת כניסה לאנשים חדשים, שרוצים לצלול אל תוך היקום הקולנועי של מארוול ואין להם סבלנות לראות הכל מההתחלה.

למרות כל זאת אני חושב שהדבר, שהעלילה עשתה הכי טוב היתה כתיבת דמות הנבל. גור שוחט האלים היה בעיני גולת הכותרת של הסרט. הוא היה כתוב נפלא בצורה הרבה הרבה יותר אפלה וקודרת מהאופי של הסרט, שאיכשהו השתלבה בסרט בצורה מושלמת ופשוט עבדה מעולה. בנוסף, המניעים שלו היו הרבה יותר מסתם ״להשתלט על העולם״ כמו שמארוול חוטאים פעמים רבות עם הנבלים שלהם, אלא היו הרבה יותר אישיים, ממוקדים ומובנים, דבר שיוצר תחושת הזדהות עם אותו הנבל, ומוסיף המון לסיפור, לעלילה ולקונפליקט בינו לבין ת'ור, והופכת את גור, ככל הנראה, לאחד משלושת הנבלים המוצלחים ביותר ביקום הקולנועי של מארוול עד כה. יחד עם זאת חשוב לדבר גם על הדברים שהעלילה והכתיבה לא עשו טוב. ראשית, מדובר בסרט שיחצה את המעריצים לשניים. אם לא אהבתם את ראגנארוק, או שאתם באים עם רצון לחוות סיפור עם מלא רפרנסים, שיקדם את מארוול לכיוון הסאגה הבאה, כנראה שתצאו מאוכזבים, כי בעוד שמדובר בסרט עם סיפור קומי, מהנה ומשעשע, אין בו שום דבר מעבר. מה שמוביל אותי היישר אל הנקודה השניה, שהיא בעצם המחסור בעלילה בסרט. אני לא יודע אם זה בעקבות זמן הריצה הקצר של הסרט, או בגלל הכמות הבלתי נגמרת של בדיחות, אבל הרגשתי, שהעלילה והסיפור נדחקו טיפה הצידה (במיוחד בתחילת הסרט, בתהליך שגיין עוברת, עד שהיא הופכת למייטי ת׳ור). אל תבינו אותי לא נכון – אני עפתי על הוייב של הסרט, ויצאתי ממנו בסופו של דבר מבסוט, אבל עדיין הייתי שמח לראות מדי פעם, בדיוק כמו בראגנארוק, נימה רצינית, בנוסף לוויב המרכזי שהסרט קיבל. הייתי שמח לראות כל דבר שיוסיף, לזה בין אם זה עוד קטעים עם גור, שהיה נפלא, או בין אם זה פשוט להניח רגע את הבדיחות בצד לטובת סיפור ופיתוח דמויות בוגר יותר, או אפילו להאריך במעט את הסרט, כדי לתת לדמויות זמן להיות רציניות לפעמים.כל דבר שהיה יכול להקנות לסרט מעט יותר עומק ורצינות היה מתקבל בברכה ומשפר את הסיפור והעלילה. למרות החסרונות הללו עדיין מדובר בסיפור כיפי ומהנה, שבסופו של דבר גרם לי לצאת מהקולנוע מרוצה מאוד.

שחקנים ומשחק – אתם כנראה לא תופתעו, שגם בפן הזה הסרט ידע לספק את הסחורה לחלוטין. מדובר בסרט, שרוב הדמויות בו הן לא דמויות חדשות, וניכר שהשחקנים יודעים איך לבצע את העבודה. בין אם אלו דמויות שמופיעות ממש לכמה דקות כמו שומרי הגלקסיה, או דמויות מרכזיות יותר כמו ואלקרי הלוחמת האדירה מהסרט הקודם, שכרגע מכהנת כמלך של ניו אסגרד, או נטלי פורטמן שמשחקת את ג׳יין פוסטר המדענית החביבה מניו מקסיקו והאקסית של ת׳ור שהופכת למייטי ת׳ור (ובכך בעצם משחקת שתי דמויות מאוד שונות וכמעט מנוגדות שחולקות גוף) – כולם עושים עבודת משחק נהדרת, שמדגישה כמה הם מכירים את הדמויות. יחד עם זאת, אין ספק שמי שהתעלה מעל כולם, למרות שהוא פחות או יותר חבר הקאסט החדש היחיד בסרט הזה, היה כריסטיאן בייל, ששיחק את גור שוחט האלים. הוא היה מצמרר ומפחיד, כשהיה צריך ומעורר הזדהות כשזה היה נדרש, ופשוט הצליח לקחת את הדמות הזו, שהיתה כתובה בצורה נפלאה, ולהפיח בה חיים בצורה הטובה ביותר האפשרית, וחבל לי שלא קיבלנו מעט יותר ממנו.

בימוי וויזואליות – עם כמה שאהבתי את המשחק והעלילה, אין ספק שהפן הכי משמעותי וטוב בסרט הוא הבימוי והויזואליות. טאיקה וואיטיטי לקח את האופי הקומי המשעשע והדיבלי והפיח בו חיים בצורה ויזואלית מדהימה. מדובר בסרט מלא חיים וצבעוני (למעט סצנה אחת בה הכל בשחור לבן שהייתה מדהימה ומדויקת גם היא), גדוש באפקטים, ויחד עם מבנה פריים נכון ומדויק וזוויות צילום נהדרות וייחודיות, הוא מספק שעתיים שלמות של חגיגה צבעונית לעיניים (לרוב). שפשוט כיף לראות ולחוות.

פסקול – הסרט מלווה בפסקול ייחודי, שמשלב בתוכו גם כמה שירי רוק נצחיים ומוכרים (כמו sweet child of mine), דבר שמוסיף לסרט המון ומשתלב בסצנות ובווייב של הסרט ושל ת׳ור בצורה פנטסטית.

לסיכום, השילוב של עלילה וסיפור קצת יותר קטנים ואינטימיים ובעלי אופי קומי ודבילי, ששמים את ת׳ור רגנארוק בכיס הקטן, יחד עם תצוגת משחק נפלאה, נבל שכתוב ומבוצע היטב, בימוי צבעוני ומרהיב ופסקול כיפי וייחודי, יוצרים סרט קיץ מארוולי קליל, מהנה וכיפי, ואם אהבתם את ת׳ור ראגנארוק, אין לי ספק שתעופו על הסרט הזה כמוני.

ציון סופי ל"ת׳ור אהבה ורעם" – 8.2/10 – סרט מארוולי כיפי וקליל. אבל לא מעבר לזה.

הסרט ״ת׳ור אהבה ורעם״ זמין לצפייה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.