ביקורת סרט ״שנות אור״ – סרט טוב שהיה יכול להיות טוב יותר

“To infinity and beyond”

באז שנות אור

להגיד שאני מעריץ של "צעצוע של סיפור" יהיה אנדסטייטמנט מטורף. ראיתי כל אחד מהסרטים הללו עשרות, אם לא מאות פעמים, במהלך השנים, עד שידעתי לדקלם אותם בעל פה. אספתי בובות ומרצ' מיוחד של באז וודי ושאר החבורה, שקיבלתי בתור ילד קטן, ואני שומר אותם איתי בביתי עד עצם היום הזה, כמה שיותר צמוד וקרוב אלי. למעשה ניתן לומר, שממש גדלתי עם סדרת הסרטים הזו, שליוותה אותי כל חיי, והתאהבתי בה החל מהשנייה הראשונה שראיתי אותה. לכן כששמעתי על ההכרזה של דיסני ופיקסאר על הסרט ״שנות אור״, שהיה אמור להיות הסרט שאנדי ראה בקולנוע בשנת 1995 והתאהב בו (ממש כמו שאני התאהבתי ב"צעצוע של סיפור"), ובעצם להיות נקודת ההתחלה לשרשרת האירועים בסדרת "צעצוע של סיפור", מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים. מצד אחד שמחתי שאוכל לראות את מה שאנדי ראה, ולקבל את ההזדמנות להכיר את הרעיון, שמאחורי הדמות האגדית של באז שנות אור טוב יותר, אבל מצד שני חששתי, שמדובר בעוד ניסיון של דיסני ופיקסאר לסחוט מותג אהוב בשביל כסף, ושהתוצאה בסוף תצא מבאסת ועקומה לחלוטין. אז מה היה המצב? האם אכן מדובר בסרט, שנועד רק כדי לסחוט כסף, או שאולי דווקא מדובר בעוד סרט פיקסאר קלאסי, שאי אפשר שלא להתאהב בו?

ובכן אמנם לא מדובר בסרט פיקסאר אגדי, שיזכר כאגדה במשך שנים, ואין ספק שהוא לא חף מטעויות, אבל עדיין מדובר בסרט כיפי קליל ומהנה, שהיה לי כיף לצפות בו. איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – כששמעתי על הסרט הזה לראשונה, חששתי שיהיה מדובר בסרט עם עלילה וסיפור שמאוד נשענים על "צעצוע של סיפור" המקורי, ושיהיה מדובר בסרט שלא מצליח להחזיק מים בעצמו, אבל בתכלס מדובר בסיפור אחר לגמרי. מדובר בסיפור עצמאי לחלוטין, שגם מי שלא שמע בחייו על "צעצוע של סיפור" או על באז שנות אור יכול להבין אותו וליהנות ממנו בהחלט. יחד עם זאת אין לי ספק, שמי שראה את "צעצוע של סיפור" ומכיר ואוהב את הפרנצ'ייז הזה יהנה ממנו הרבה יותר ממי שלא. לכל אורכו הסרט שזור בכל מיני רפרנסים ואלמנטים, שקשורים לבאז שנות אור, החל ממשפט המחץ המפורסם שלו וכלה בכל מיני אלמנטים בחליפה שלו (שלא אפרט עליהם כדי לא לספיילר), שמצליחים להסביר את המקור של הרבה מהדברים האהובים והמוכרים של הדמות הנפלאה הזו, ובכלל להוסיף לה עוד עומק ונפח. כל זאת, כמובן, מבלי לפגוע בחוויה ובהנאה, של מי שאינו מכיר את הדמות. אבל אין ספק שמעל הכל, הדבר שבו העלילה והכתיבה הכי מצטיינות הוא כתיבת הדמויות הנפלאה. כלל הדמויות, בין אם משניות או ראשיות, בין אם כאלו שמופיעות רק לסצנה אחת או סוחבות את כל הסרט, כתובות בצורה נהדרת. כולן עוברות את התהליך שהן אמורות לעבור ומצליחות לתרום לסרט כל אחת בצורתה שלה. אין אף דמות, שמרגישה מיותרת או לא נחוצה לעלילה, וזו תחושה נפלאה. בנוסף, כולן מצליחות לעורר הזדהות ולגרום לקהל להתאהב בהן ולהתחבר אליהן בצורה הטובה ביותר שאפשר, מה שמצליח להוסיף הרבה נפח רגשי לסרט, ולרגש בדיוק כמו שפיקסאר יודעים לעשות. אני מרגיש צורך לציין במיוחד את סוקס, הלא הוא הרובוט חתול של באז שנות אור, המשמש לו כבן לוויה, שהיה כתוב בצורה מושלמת ופשוט גנב את ההצגה בכל רגע שהוא הופיע על המסך, ולהצליח להצחיק ולרגש בכל רגע נתון – משהו שללא ספק הופך אותו לדמות האהובה עלי בסרט.

יחד עם זאת חשוב לציין, שהעלילה לא מושלמת וסובלת משתי בעיות עיקריות. ראשית, היא כתובה בצורה לא נכונה. למרות שמדובר בסרט קצר (סך הכל שעה וארבעים דקות), יש תחושה שהוא לא מצדיק את הזמן הזה ושהוא נמרח יותר מדי. התחושה הזו באה לידי ביטוי בעיקר בחציו הראשון של הסרט במשך כ- 40 דקות עד לנקודה עלילתית, שהיה ברור שתגיע כבר ב- 5 הדקות הראשונות של הסרט, מה שיצר תחושה של עלילה חזרתית וטיפה מעיקה בחלקו הראשון של הסרט. אין ספק שאח"כ זה משתפר, ומאותה נקודה העלילה כתובה בצורה הרבה יותר טובה וכיפית, אבל עדיין החלק הראשון והמאוד מרוח של הסרט מצליח לפגום מעט בחוויה. המגרעת השנייה של עלילת הסרט, הייתה שהוא לא מצליח לעמוד ברף של פיקסאר. לאולפני פיקסאר שהוציאו סרטים רבים וזכורים כמו ״מכוניות״ ״למעלה״ או אפילו סדרת ״צעצוע של סיפור״ יש רף מאוד גבוה ברמת ההנאה והרגש, שאני כצופה מפיק מהסרטים שלהם, שלצערי הסרט הזה לא עמד בהם. הסרטים האחרים שהזכרתי, כמו מרבית סרטי פיקסאר, היו כל כך מרגשים ומהנים, שעד יום מותי אין סיכוי שאשכח את הפעם הראשונה, שבה ראיתי אותם. הסרט הזה, שאמנם מרגש ומהנה, לא מצליח לעמוד ברמה שמצופה ממנו כסרט פיקסאר, מה שהופך אותו לפחות זכיר ומעט יותר לסרט אנימציה גנרי של דיסני, מאשר סרט פיקסאר שיזכר לדורות, וזה קצת חבל, בעיקר כשמדובר בסרט השייך לאחד המותגים המוצלחים (ואולי המוצלח אי פעם) של פיקסאר. למרות כל זאת, בסופו של יום, עדיין מדובר בסיפור כיפי ומעניין ברובו, שהעביר גם לי וגם לאחותי הקטנה שעה וארבעים של כיף בקולנוע, גם אם הוא לא היה מושלם.

שחקנים ודיבוב – למרות החששות הרבים, שהיו לי לקראת הסרט, והתהיות האם כריס אוונס יצליח להיכנס לנעליים הגדולות של נייתן ליין, המדבב האגדי של הדמות המקורית של באז, אני שמח לבשר שהסרט מספק משחק ודיבוב מעולים של כל הקאסט. החל מכריס אוונס, שנכנס לנעלי הדמות של באז שנות אור, ומצליח להקנות לה גוון חדש וייחודי, שעדיין הולם את הדמות ועד טאיקה וואיטיטי, שמגלם את מו הטירון הקלאמזי, שמתלווה לבאז במהלך הסרט. כולם עושים עבודה טובה, שמקנה לדמויות חיים וגוון מיוחד, שהולך יד ביד עם כתיבת הדמויות הנהדרת שלהם, ומצליח להעצים את ההנאה והריגוש שלי מהסרט ולהפתיע אותי לטובה במלוא מובן המילה.

בימוי, אנימציה וויזואליות – אם יש משהו שידעתי שאני לא הולך להתאכזב ממנו, זה הפן הזה בסרט – וכמובן שצדקתי. כמו תמיד דיסני ופיקסאר מצליחים להתעלות על עצמם ולספק לנו פן ויזואלי מרהיב ומהפנט חושים, שמצליח למתוח את הגבולות של איך ומה אפשר לעשות בעזרת אנימציה, וזה יפיפה. מדובר בסרט, שהוא ממתק ויזואלי לעיניים, ואין לי ספק שכל חובב אנימציה באשר הוא יהנה מהאנימציה והויזואליות בסרט הזה בטירוף.

לסיכום, נכון שמדובר בסרט מרוח מעט, שלא מצליח לעמוד ברמה הרגילה של פיקסאר, אבל בסך הכל מדובר בסרט עם עלילה כיפית, מהנה ואפילו מעט מרגשת, עם כתיבת דמויות נהדרת, דיבוב ומשחק נפלאים, ואנימציה וויזואליות מהפנטות, שיצליחו לספק לכם וגם לקרובי המשפחה הקטנים יותר שלכם שעה וארבעים של כיף, הנאה ובאז שנות אור אחד.

ציון סופי לסרט ״שנות אור״ – 7/10 – אל האינסוף רק קצת חבל שלא מעבר לו.

הסרט ״שנות אור״ זמין לצפייה בבתי הקולנוע בארץ.