מבקרים אורחים: ביקורת סדרה ״מון נייט״ – כיפית ושונה אבל לא מושלמת.

פינת מבקרים אורחים חוזרת! והפעם אור סובוביץ הצטרפה אלי כדי לבקר את הסדרה החדשה של מארוול מון נייט.

"People Don't Want To Hear Good News. They'd Rather Cling To Their Fear, Cling To Their Pain."

דוקטור ארתור הארו

למרות אהבתנו ליקום הקולנועי של מארוול, קשה שלא להודות שיש להם נוסחה שקצת חוזרת על עצמה. הטובים תמיד מנצחים, יש המון קרבות CGI מפוצצים, התוכן מותאם לקהל הרחב ולילדים, ובדרך כלל הסרטים מלאים גם ברפרנסים כאלו ואחרים לסרטים ולסדרות הקודמים. יחד עם זאת הפעם קיבלנו תחושה שאנחנו הולכים לקבל משהו שונה ממה שמארוול סיפקה לנו עד כה. הטריילרים והטיזרים, שקיבלנו, הקנו לנו את התחושה שיש פה משהו אחר, בוגר יותר, אפל יותר, מוזר יותר ועצמאי הרבה יותר. מה שסקרן אותנו וגרם לנו לתהות האם מארוול מסוגלים לספק לנו סדרה שונה ובוגרת יותר בצורה טובה, או שאולי יהיה מדובר בנסיון כושל לשנות ולחדש?

ובכן אחרי שישה שבועות ארוכים אנחנו שמחים לבשר, שאכן מדובר בסדרה טובה מאוד, חדשה ומרעננת בנוף של מארוול. אבל יחד עם זאת היא לא חפה מבעיות. איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – כפי שאמרנו קודם, הטריילרים והמידע ששוחרר על ידי אולפני מארוול לגבי הסדרה, העידו על כך שאנחנו הולכים לקבל סדרה שונה ומיוחדת, וזה בדיוק מה שקיבלנו. מדובר בסדרה שלוקחת כיוון אחר לגמרי מכל מה שמארוול יצרו עד היום, ועושה את זה בצורה נ ה ד ר ת. מדובר בסדרה שעוסקת ומתמקדת בנושאים מורכבים וביניהן הפרעות נפשיות , צלקות נפשיות וטראומות ילדות, והיא אכן עושה את זה בצורה מצויינת ומדוייקת, תוך שילוב אלמנטים של מתח ואפילו מעט שגעון פסיכודלי, אשר מצליחים לבלבל ולערער אותנו הצופים, ובכך הסדרה מקבלת וייב מאוד מיוחד ושונה ובעיקר מפתיע לטובה. בנוסף, הסדרה מצליחה לשלב בתוכה מגוון אלמנטים מתרבויות שונות הקשורות בסיפור כמו התרבות המצרית והמיתולוגיה המצרית. דוגמה נוספת הינה הזהות היהודית של מארק, הדמות הראשית, שהוצגה בסדרה בצורה כל כך אלגנטית, פשוטה, עדינה ומדוייקת. כך שהתרבויות הללו מצליחות להוסיף עומק וגוון לסיפור מבלי לגרוע, אלא להוסיף לסיפור, ומבלי לבוא על חשבון העלילה ולב הסדרה (דבר שסדרות וסרטים רבים מפספסים כיום). זה פשוט נפלא וכיף לצפייה.
אך אין ספק, שגולת הכותרת של העלילה והכתיבה היא ללא ספק כתיבת הדמויות הנהדרת של הדמויות הראשיות ובראשן מארק ספקטור וסטיבן גרנט. הדמויות האלו כתובות בצורה כל כך טובה ומרגשת, שאי אפשר שלא להתאהב בהן. למרות שהן מופיעות בפעם הראשונה ביקום הקולנועי של מארוול, הן מצליחות להתברג במיקום גבוה ברשימת הדמויות האהובות עלינו ביקום הקולנועי של מארוול. מורגשת המחשבה הרבה סביב הדמויות ועל דרך הכתיבה שלהן בצורה הכי טובה שאפשר, על מנת להעביר את המסרים החשובים והמורכבים שעומדים מאחוריהן: החל מהתהליך שמארק וסטיבן עוברים כל אחד לבדו, ולוקחים אותנו הצופים יחד איתם לכל אורכו, וכלה בתהליך המשותף ששניהם עוברים יחד, הכולל את האינטראקציה הנפלאה שלהם אחד עם השני כשני אנשים שונים, החולקים גוף פיזי אחד. הדמויות כתובות נכון ומדוייק, בצורה המעניינת והכיפית ביותר שניתן, ואנחנו לא יכולים לחכות לפעם הבאה שנראה אותן על המסך (הקטן או הגדול)!

לעומת זאת, ישנם מספר דברים שהעלילה והכתיבה בעיניינו פספסו, וקצת הצליחו לקלקל את החוויה. ראשית כל, כפי שוודאי שמתם לב, לסדרה קוראים מון נייט, אבל איכשהו בכל זאת מון נייט הוא הדמות שמופיעה הכי פחות בסדרה וזה קצת מאכזב. אל תבינו אותנו לא נכון – אנחנו שמחים לגמרי, שהפוקוס בסדרה היה לגמרי על האיש (או ליתר דיוק שני האנשים) שמרכיבים את מון נייט, ונמצאים מאחורי החליפה, אך יחד עם זאת ציפינו לראות מעבר לעשר דקות זמן מסך של מון נייט, קיווינו לראות אותו פועל ונלחם יותר. הרגשנו תחושת החמצה כשראינו אותו מעט מאוד בסדרה, שאמורה בסופו של דבר אמורה להיות עליו ושלו. שנית, שאר הדמויות ובעיקר הדמות של ליילה, היו כתובות בצורה שקשה מאוד להתחבר אליה, מפאת הרקע הדל ומיעוט האינפורמציה שקיבלנו עלייה. (מה שנובע ככל הנראה בגלל התמקדות בכתיבת הדמויות הראשיות). אבל אין ספק שהבעיה הגדולה ביותר של העלילה והכתיבה (ושל הסדרה עצמה), היא ללא ספק הקצב והחלוקה שלה. מרגיש שלכותבים והיוצרים של הסדרה היו המון תוכן ודברים שהם רצו לספר ולהגיד, מה שיצר מספר עצום של קווי עלילה שונים (בערך 6-7 קווי עלילה שונים), לסדרה שאורכה הוא בסך הכל 6 פרקים, וכתוצאה מכך קצב הסדרה לא היה אחיד ועבר מדי פעם בצורה חדה ומאולצת, שנעשתה רק כי חייבים לקדם את הסיפור ואת קו העלילה. השיא של הבעיה מגיע בפרק הסיום של הסדרה, שצריך תוך 45 דקות לסגור 6 קווי עלילה. כל הבעיות הללו יצרו אצלנו תחושה, שאמנם נהננו מאוד מהפרקים של הסדרה בפני עצמם ופחות מהסדרה כסדרה. אין ספק, שאם היו בוחרים להוריד כמה קווי עלילה, או לחילופין להגדיל את כמות הפרקים שהסדרה מכילה, היינו נהנים ממנה הרבה יותר. יחד עם זאת, עדיין היתרונות עולים על החסרונות, ובסופו של דבר מדובר בסיפור טוב, כיפי ומרגש, שאמנם לא חף מבעיות, אבל היה לנו כיף מאוד לצפות בו במהלך ששת השבועות, שהוא ליווה אותנו.

שחקנים ומשחק – כדי להעביר עלילה כזו בצורה טובה וראויה, אין ספק שצריך קאסט מוכשר ומעולה, וזה בדיוק מה שאנחנו מקבלים. אין דמות משנית או ראשית שלא שוחקה בצורה מצויינת: החל ממיי קלמאווי, שמשחקת את לילה המכרה המסתורית של מארק מהעבר, ועד אית׳ן הוק שמשחק את ארתור הארוו הנבל בסדרה. כולם משחקים בצורה נהדרת, שמצליחה להעביר את העלילה והמסרים המורכבים בצורה הטובה ביותר שאפשר. יחד עם זאת, אין ספק שמעל כולם התעלה אוסקר אייזיק בתפקיד מארק ספקטור וסטיבן גראנט, שנתן הופעה מושלמת, אשר היוותה ללא צל של ספק את גולת הכותרת של הסדרה. ההתמסרות הטוטאלית שלו לדמויות והמעבר החד והמיידי בין שתי האישיויות הללו, אשר חולקות את אותו הגוף היו כל כך מהפנטים ומושכים, שהם הצליחו לרתק אותנו למסך בכל רגע ורגע שהוא הופיע בו! שחקנים טובים גורמים לצופים להתחבר לדמויות ולסיפור, ולהרגיש חלק של ממש מהסדרה ואין ספק שזה בדיוק מה שהקאסט (בניצוחו של אייזק) הצליח לעשות, דבר שמציב רמה גבוה מאוד לשאר הדמויות והשחקנים, שעתידים להצטרף ליקום הקולנועי של מארוול, וכל מה שנותר לקוות הוא שאכן הרף הזה ישמר.

בימוי וויזואליות – מבלי לספר יותר מדי, גם הפעם כמו ברוב הפרוייקטים של מארוול קיבלנו בימוי מהמם ומהפנט ביופיו. הסדרה מצליחה לשמור על הרמה הגבוהה, שאנחנו רגילים מהסדרות והסרטים של אולפני מארוול, ומספקת לנו סצנות מהפנטות ושומטות לסתות כמצופה מהפקה מארוולית מן השורה – פשוט תענוג צרוף לצפייה. כמות המחשבה כיצד להעביר את המסר ואת הסיפור בצורה נכונה גם בסצנות האקשן המהירות וגם בסצנות האיטיות והמרגשות יותר, היתה אדירה, והיא מורגשת בכל רגע נתון, וזה יוצר חווית צפייה אדירה וכיפית בטירוף.

פסקול – עוד נקודה חשובה שראויה לציון בעיניינו היא פסקול הסדרה. רוב הפסקול היה מורכב ממוזיקה נפלאה בסגנון ערבי, שתרמה לאווירה הכוללת של הסדרה בצורה נהדרת. הוא מצליח ללכת יד ביד עם הסדרה ולהוסיף לה המון, ויחד עם שאר האלמנטים לייצר רגעים וסצנות מושלמות וזה נפלא.

לסיכום, למרות העבודה שהעלילה מעט עמוסה בקווי עלילה שונים, ולא אחידה בקצב שלה, מדובר בסדרה נהדרת עם שילוב של משחק מושלם, בימוי מהפנט, פסקול מעולה וכתיבה מרגשת ומדהימה של הדמויות הראשיות. בזכות כל זאת ועוד, קיבלנו עוד סדרה כיפית ומרגשת מבית אולפני מארוול, למרות היותה שונה מכל מה שראינו עד כה.

ציון סופי לסדרה מון נייט – 8.5/10. סדרה טובה עם מעט בעיות.

כל פרקי הסדרה ״מון נייט״ זמינה לצפייה בדיסני פלוס.