“Trust me there will come a moment when your powers will be needed. But you don’t choose that moment that moment choose you”
טום לסוניק
באופן אירוני, סוניק הראשון היה הסרט האחרון, שראיתי לפני הקורונה. הלכתי לראות אותו בעיקר בגלל כל הבאז האינטרנטי סביבו, המימז והשטויות שאפפו אותו, ולא בגלל שהוא היה סרט שנראה לי טוב או שווה במיוחד, אבל לשמחתי הוא היה חמוד, משעשע והרבה יותר טוב ממה שציפיתי, והוא אפילו הצליח להשאיר לי טעם מתוק בפה בכל תקופת הקורונה חסרת הסרטים ובתי הקולנוע. לכן כשאני וחברי שמענו את ההכרזה הבלתי נמנעת על סרט ההמשך, ועל העובדה שהוא עומד להציג לנו עוד דמויות אהובות ומוכרות מהעולם של סוניק, מצאנו את עצמנו מחכים לו מאוד, אבל בו זמנית גם מעט חוששים, שאולי יהיה מדובר הפעם בסרט משחקי מחשב גנרי, שלא יצליח לענות לצפיות שלנו. האם אכן מדובר בסרט המשך מצליח, כיפי, חמוד ומהנה, או שאולי החששות שלנו היו מוצדקים, ומדובר בסרט מאכזב ומיותר?
אני שמח לבשר, שאמנם לא מדובר בסרט חף מבעיות, ובטח שלא בסרט מושלם, אבל אכן מדובר בסרט כיפי, חמוד, משעשע ומהנה לפחות כמו הסרט הראשון (אם לא יותר). איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים.
עלילה וכתיבה – העלילה ממשיכה בדיוק מנקודת הסיום של הסרט הקודם, ומצליחה לשמור על נקודות החוזק שלה מהסרט הקודם, ולעשות בדיוק אותו דבר בצורה מעולה. היא מצליחה לשמור על וויב מאוד סוניקי וכיפי, היא כתובה בצורה קלילה, כיפית ומצחיקה, שגרמה לי לצחוק בקול לא מעט פעמים, וכמובן שהיא המשיכה להציג את שתי הדמויות הראשיות, הלא הן סוניק ודוקטור רובוטניק, בצורה טובה מעניינת ומהנה. בנוסף, הכותבים והיוצרים החליטו לעשות עוד שני צעדים חדשים וחכמים, שתרמו רבות לסרט ככלל ולעלילת סיפור הסרט בפרט. הראשונה שבהן הייתה הרחבת היקום של סוניק בעזרת הדמויות של נאקלס וטיילס. הכותבים ככל הנראה הבינו, שאם יעשו עוד סרט, שמתמקד רק בסוניק ודוקטור רובוטניק, זה יהיה חזרתי ולא כל כך מעניין, החליטו להרחיב את היקום של סרטי סוניק בעזרת הוספת שתי הדמויות האייקוניות והמוכרות של נאקלס וטיילס, בצורה חכמה ומדויקת. הדמויות הללו, שנכתבו בצורה נכונה, שמשתלבת נהדר באופי הסרט. הם הצליחו להרחיב את הסרט והיקום שלו בצורה כיפית ונהדרת, והשילוב שלהן עם סוניק היה מדויק וטוב, וללא ספק יצר את הרגעים האהובים עלי בסרט. השיחות שלהם והדינמיקות בין סוניק, נאקלס וטיילס היו חידוש נהדר, שעשוי בצורה נפלאה ומהנה, שגרם לי לשבת מחויך ומבסוט בקולנוע ולהנות מ(כמעט) כל רגע ורגע, שהדמויות האייקוניות האלו מופיעות על המסך הגדול. בנוסף לכך שהכותבים הבינו איך להרחיב את היקום של סוניק בצורה נכונה, הם גם הצליחו להבין, שצריך להתמקד יותר בסוניק ובחבריו ופחות בבני האדם, הסובבים אותו. הכותבים הבינו, שהדבר המעניין ביותר והטוב ביותר בסרט, הוא בעצם סוניק וחבריו ופחות בני האדם והסביבה העוטפת שלו (למעט דוקטור רובוטניק כמובן). לכן עם תחילת הסרט הכותבים מפרידים כמעט לגמרי את בני האדם וסוניק, ויוצרים, למעשה, שתי עלילות שונות – האחת ראשית, שמתמקדת בסוניק ובחבריו, והשנייה משנית יותר, המתמקדת בבני האדם האחרים. הפיצול הזה הוא דבר מבורך, שכן הוא מאפשר לרוב הסרט להתמקד בדברים החשובים והמהנים, וכך לתת לנו הרבה יותר זמן סביב סוניק וחבריו החדשים, שכפי שכבר אמרנו הם ללא ספק הדבר הכי טוב בסרט.
יחד עם זאת היו כמה נקודות שלא ממש אהבתי בעלילה ובכתיבת הסרט. הראשונה והמרכזית שבהן, היא שלמרות שזהו סרט כיפי ומהנה, הוא בראש ובראשונה עדיין סרט ילדים ולכן כתוב ככה. הסרט שם הדגש רב על ההומור והאקשן ועל ההתאמה שלו לקהל צעיר יותר, ואין ספק שהוא עושה את זה טוב, אבל בסופו של יום זה בא על חשבון דברים אחרים, כמו הגיון או אמינות, שבסופו של דבר יוצרים עלילה עם לא מעט חורים. שלעיתים מקדמת את הסיפור הגדול בצורה ממש מאולצת ולא טבעית, וזה מורגש מאוד. בנוסף, נכון שהכותבים הפרידו בין סוניק וחבריו לבין שאר בני האדם בסרט, והפחיתו את זמן המסך של בני האדם, אבל גם הזמן המועט שיש להם (במיוחד החצי שעה שמתמקדת אך ורק בהם) מרגישה משעממת, מיותרת ולא מתאימה לסרט. החלק הזה כתוב בצורה לא טובה, שהופכת את כל הדמויות שנמצאות בה למיותרות ומשעממות, לעומת הדמויות המרכזיות של סוניק וחבריו, ואין לי ספק שהיה מוטב שהיו מקצרים אותה מחצי שעה לחמש דקות, או אפילו מעלימים את עלילת המשנה הזו לחלוטין. יחד עם זאת, בסופו של יום, אם מבינים ומקבלים את העובדה, שהדגש פה הוא לא על סיפור איכותי ומרהיב, אלא על משהו קליל וחמוד, שמתמקד בכיף ובאקשן, אנחנו מקבלים עלילת סוניק נהדרת, קלילה, כיפית, חמודה ומלאת אקשן והומור, שלמרות חסרונותיה ופספוסיה מצליחה לבדר אותי כצופה במהלך רוב הסרט.
שחקנים ומשחק – גם פה ממש אפשר לחלק את הסרט לשניים. יש את הקאסט שמדבב את סוניק נאקלס וטיילס, שמכיל בתוכו את בן שוורץ, אידריס אלבה וקולין אושונסי, שעושים עבודת דיבוב נפלאה ומפיחים חיים בדמויות הכל כך אייקוניות האלו, בצורה הטובה ביותר והראויה ביותר שאפשר. שאר הקאסט, שמשחק את הדמויות של בני האדם כגון אדם פלי, שמשחק את וויד סגן השריף בעיירה, או נטשה רות׳וול, שמשחקת את רייצ’ל, אחותה של מאדי, דודתו המאמצת של סוניק, ששיחקו בצורה סבירה במקרה הטוב, או בצורה לא טובה במקרה הרע. אני לא יודע אם זה לגמרי באשמתם, או שלתסריט וכתיבת הדמויות הבעייתית שלהם היה חלק בזה, אבל לא נהינתי לראות אותם על המסך כמעט אף פעם, ורק חיכיתי לרגע שבו הקיפוד הכחול יופיע שוב במקומם. יחד עם זאת יש יוצא מן הכלל אחד, והוא ללא ספק ג’ים קארי בתפקיד דוקטור רובוטניק, שהצליח להפיח חיים בדמות הזו בצורה נהדרת ונפלאה, שבעיני יחד עם המראה החדש מצליחות להתעלות על ההופעה שלו מהסרט הקודם, ולספק לנו דוקטור רובוטניק כמעט מושלם על המסך הגדול שפשוט תענוג לראות אותו בכל רגע. באמת שמדובר בהופעת משחק מצוינת של קארי' שגרמה לי לחוש צער על כך שזהו סרטו האחרון, ועל כך שלא נוכל לראות אותו שוב בתפקיד הזה.
בימוי וויזואליות – בסרט, שבו רוב הדגש הוא על סצנות אקשן מפוצצות וכיפיות, חשוב שיהיה בימוי, שיעזור להן, וזה בדיוק מה שקיבלנו פה. אמנם לא קיבלנו בימוי שהוא יצירת מופת, אבל מדובר בבימוי טוב, שמצליח להעביר את רוב הסצנות בסרט, בדגש על סצנת הקרב האחרונה בצורה נפלאה. הבימוי לא פוסח על הקצב המהיר, האקשן המפוצץ והאפקטים, שראוי שיהיו בסרט כזה, אבל בו בזמן מצליח לשמור על הסצנות מסודרות וברורות, ככה שלי כצופה לא ממש קשה לעקוב אחרי המתרחש או להתעייף מרוב פרטים או פיצוצים, דבר שקורה בלא מעט סרטי אקשן, ומצליח לתרום לסרט ולהנאה שלי ממנו.
לסיכום, למרות הפגמים שלו, שנמצאים בעיקר בעלילת ושחקני המשנה, סוניק 2 הוא סרט כיפי, מלא אקשן, עם עלילה ראשית מעניינת, מהנה ונאמנה למקור ולדמויות, שביחד עם קאסט ראשי נהדר, שמפיח חיים בדמויות המוכרות והאהובות בצורה מצויינת. יחד עם בימוי כיפי ומהנה מצליחות ליצור את אחד מסרטי משחקי המחשב הבודדים, ששווים צפייה, ואין לי ספק, שהוא יעביר לכם (וגם לקרובי המשפחה הקטנים שלכם) שעתיים בכיף ובהנאה.
ציון סופי לסרט ״סוניק 2״ – 7.5/10 – ככה נראית אדפטציה קולנועית טובה למשחק מחשב.
הסרט ״סוניק 2״ זמין לצפייה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה