מבקרים אורחים: ביקורת סדרה ״בוג׳ק הורסמן״

פינת "מבקרים אורחים" חוזרת, והפעם עידו זלוטניק הצטרף אלי כדי להביע את דעתו על הסדרה ״בוג׳ק הורסמן״.

“It was nice while it lasted.”

טוד לבוג׳ק בשיחתם האחרונה

אנחנו רואים המון סדרות וסרטים, וזה חלק נרחב מהתרבות ומהתוכן שלנו בימים האלו ולמרות שאני ועידו חלוקים בדעותינו על הרבה מהם, על דבר אחד אנחנו מסכימים ללא עוררין, והוא שהסדרה ״בוג'ק הורסמן״ היא הסדרה הכי טובה שראינו והכי טובה שנראה אי פעם! לכבוד שנתיים לסיום הסדרה המופלאה הזו החלטנו לשבת לנסות להסביר ביחד איך הגענו למסקנה הזו, ולסכם את חווית הצפייה בסדרה הטובה בהיסטוריה. מוכנים? בואו נתחיל.

(ספוילרים כבדים מפה והלאה)

עלילה וכתיבה – דמיינו שמישהו לקח את כל המחזות של שייקספיר ביד אחת, וביד השנייה לקח את כל בדיחות הסיטקומים הגרועות וכל ה-dad jokes בעולם וחיבר אותם יחד, עכשיו יש לכם את בוג'ק הורסמן. זה נשמע אולי מוזר ושילוב שלא יכול להתקיים אבל איכשהו זה עובד, ולא רק שזה עובד זה עובד מושלם. שני הצדדים המאוד קיצוניים הללו חיים בהרמוניה וסינרגיה, למרות היותם שני הפכים מנוגדים לחלוטין. הם בונים אחד את השני ומשפרים אחד את את השני בצורה כה ייחודית ונהדרת, כך שהסדרה מסוגלת לספק לנו בו זמנית גם רגעים עם קורעים מצחוק עם הומור מטומטם, כמו למשל מרוץ הסקי למושל קליפורניה שמיסטר פינטבאטר משתתף בו, וגם רגעי דרמה מהטובים והאמיתיים שראינו, כמו למשל רגעיה האחרונים של שרה לין והשיחה האחרונה והעצובה שלה עם בוג'ק, מה שמקנה לסדרה אופי שונה מאוד, מיוחד מאוד וטוב מאוד. מעבר לזה הסדרה שוחטת המון פרות קדושות ותוקפת נושאים חשובים ורבים כמו דיכאונות, צריכת סמים והתמכרויות, מערכות יחסים מתעללות, ואובדנות בצורה חדה ובוטה, שמשאירה רושם ומעבירה מסר חזק מאוד, וניתן לראות את זה בצורה הטובה ביותר שיש, כאשר הסדרה מתעסקת בכל דבר שקשור לנושא הבדידות. הנושא הזה הוא לדעתנו המוטיב החזק ביותר בסדרה, בגלל שהנושא הזה נמצא בכל כך הרבה דרכים וכמעט בכל דמות ודמות בסדרה, וחוזר שוב ושוב כמעט בכל פרק ופרק. ניתן לראות את זה אצל פרינסס קרולין, שאמנם מוקפת בעבודה ובאירועים יוקרתיים, אבל בפועל בסוף כל יום היא חוזרת לבית ריק ונכשלת למצוא מישהו שיכול לבנות איתה משפחה, או אצל דיאן אשתו השלישית של מיסטר פינטבאטר, שאמנם עצובה ואומללה במערכת היחסים והנישואים הכושלים שלה עם מיסטר פינטבאטר, אבל היא כל כך מפחדת לחזור להיות לבד, שהיא מוכנה להמשיך לסבול במערכת היחסים הזו. בראש ובראשונה הנושא הזה בולט אצל לא אחר מכוכב הסדרה שלנו – בוגק הורסמן. הוא אולי נראה כלפי חוץ סוציופט מתנשא, שרק רוצה שיעזבו אותו לנפשו, אבל בפועל הוא כל כך מפחד להיות לבד, שהוא כל הזמן מקיף את עצמו במסיבות אלכוהול וסמים, ואפילו פוגע בחבריו, כדי לא להישאר לבד. ניתן לראות זאת בעונה השלישית במסיבת המועמדות לאוסקר שלו, או כאשר הוא הורס את אופרת הרוק של טוד בעונה הראשונה, כדי שלא יעזוב. הוא לא בוחל באמצעים כלל וכלל, ועדיין, בסופו של יום, הוא לא יכול לברוח מזה והוא עדיין נשאר לבד. העובדה שיש כל כך הרבה נושאים חשובים, שהסדרה נוגעת בהם ובכל כך הרבה דרכים ודמויות, מצליחה לגרום לנו לחיבור עם כל אחת ואחת מהדמויות ולהיקשר לסיפור עוד יותר.

דבר נוסף, שללא ספק תרם להנאה הגדולה שלנו מהסדרה, הוא כתיבת הדמויות ומבנה הסדרה. כל אחת מהדמויות כתובה בצורה מושלמת, כדי לייצג את המסרים והאופי היחודי שלהן, ומבנה הסדרה בנוי ככה שכל דמות עוברת את התהליך, לו היא ראויה, בצורה הטובה והמרגשת ביותר שאפשר, ככה שאנחנו כצופים מתחברים אליהן די מהר, והן מצליחות לספק לנו את העומק הרגשי לו הסדרה זקוקה, כדי לעבוד כמו שהיא עובדת, וזה עומק רגשי כל כך חזק ועמוק, שגם היום שנתיים לאחר סיום הסדרה הדמויות האלו עדיין איתנו ואנחנו מאמינים שהן לעולם לא יעזבו אותנו. בסופו של יום שלל המרכיבים הייחודים האלו, שלא נמצאים כמעט באף סדרה אחרת, יוצרים לנו עלילה, שאולי בהתחלה תראה כמו עלילת סדרת סיטקום רגילה וחביבה, אך כמעט מיד לאחר שאנחנו מרגישים שהבנו את מהות הסדרה, מגיע המפגש (או יותר נכון הריב) של בוג'ק והרב, הכותבים מבהירים לנו שלא מדובר בעוד עלילת סדרת סיטקום רגילה, ופה למעשים שלנו יש השלכות גם 20 שנים אח"כ, וכך בעצם מספקים לנו סיפור יפיפה, מרגש, מצחיק ומיוחד, שלא ראינו ולא נראה בשום מקום אחר כנראה.

שחקנים ודיבוב – בשונה מהרבה סדרות ושחקנים אחרים, יש הרגשה, שמדובר פה ביותר מסתם משחק. יש תחושה שהשחקנים (שאגב לא ידעו למה הם נכנסים עד שסיימו להקליט את הפרקים המאוחרים בעונה הראשונה) מתפתחים עם הדמויות, וחווים איתן את אותו התהליך שהן חוות, וכשמדובר בסדרה שזה רוב הדגש בה, זה דבר משמעותי וחשוב. כל אחד ואחד מהשחקנים, החל מויל ארנט ואליסון ברי שמדבבים את בוג'ק ודיאן ועד איימי סדריס ופול פ. תומפקינס, שמדבבים את פרינסס קרוליין ומיסטר פינאטבאטר, מבצעים עבודה מושלמת ומקנים לדמויות שלהם אופי וגוון טוב, חזק ומדויק, שכשראינו את האנשים מאחורי הדמויות בפעם הראשונה, לקח לנו כמה רגעים טובים להבין שהם יכולים להופיע גם לא באנימציה. זו באמת אחת מהופעות המשחק והדיבוב המרשימות שראינו, והיא ממש הטביעה את חותמה בנו ובשחקנים.

בימוי ואנימציה – גם בכל מה שקשור לפן הויזואלי ובניית הפריים הסדרה עושה עבודה מדויקת ויוצאת מן הכלל. החל מהבחירה המצוינת והאמיצה להעביר את הסדרה המורכבת הזו באנימציה עם חיות מדברות, שעזרה לנו להתחבר לדמויות ולמסרים החשובים והקשים שבסדרה בצורה יחודיות, שהצליחה לעבוד רק בזכות זה, וכלה בעיצוב הפריים שמחביא בתוכו שלל בדיחות רקע אדיוטיות, כמו שלל השלטים עם הכיתוב המשעשע בסדרה. מורגש שנעשתה פה מחשבה אדירה על כל פריים בסדרה הזו ובסיפור הזה, והיא נעשתה בצורה כל כך טובה ומדויקת, שגם היום, שנתיים לאחר סיום הסדרה, לא עובר שבוע שבו אנחנו לא מגלים פרט ויזואלי שתרם לעלילה ולמסרים שלה, שלא הכרנו, או בדיחת רקע חדשה וקורעת מצחוק, שלא שמנו לב אליה עד עכשיו, וזה פשוט כיף אדיר להמשיך ולגלות את הדברים האלו ומראה כמה מחשבה ועבודה קשה הושקעו בנושא בזה.

השפעה – נכון שהעלילה, המשחק והבימוי נהדרים אבל הדבר הכי משמעותי בסדרה הזו בעיננו הוא ללא ספק ההשפעה שלה עלינו כצופים. הסדרה הזו, בשונה מרוב הסדרות אחרות, לא נשארה רק עוד סדרה. בזכות הסיפור המיוחד שלה, הנושאים עליה היא מדברת והצורה בה היא עושה את זה, מצאנו את עצמנו בסיטואציות שלא ציפינו להן. מצאנו את עצמנו תוהים תהיות פילוסופיות ומבינים דברים חדשים על עצמנו, מצאנו את עצמנו מדברים אחד עם השני ואפילו עם אנשים אקראיים בשלל הפורומים השונים באינטרנט על המסרים והנושאים המורכבים של הסדרה הזו, ומקיימים דיונים וניתוחים ארוכים כדי להבין אותם יותר טוב ובעיקר מצאנו את עצמנו רואים על המסך בדיוק את מה שאנחנו מרגישים אבל לא יודעים להגיד במילים. התחושות, המחשבות והתהיות הללו גרמו לנו ועוד המון צופים להבין שאנחנו לא לבד, ולעזור לנו להבין את עצמנו ואת התחושות שלנו בצורה כל כך עמוקה וטובה שהיא מצליחה להעביר אותנו תהליך אישי ביחד איתה ועם הדמויות שלה והיא ללא ספק השפיעה על חיינו ועל חיי רבים אחרים בצורה שלא תיארנו לעצמנו שהיא תשפיע.

לסיכום, העלילה בעלת שני הסגנונות המנוגדים, שלא מפחדת לעסוק בנושאים חשובים וכואבים, ועושה את זה בצורה הטובה ביותר, בשילוב משחק ודיבוב מעולים, ובימוי ואנימציה מרהיבים וחכמים – כולם יחד יוצרים סדרה עם השפעה וחותם גדול עלינו ככלל, ועל הנפש בפרט, שמעבירה אותנו יחד איתה ועם הדמויות שלה תהליך משמעותי. ללא ספק מדובר פה בסדרה שהיא לא פחות ולא יותר מסדרה משנת חיים.

ציון סופי לסדרה ״בוג׳ק הורסמן״ – 11/10. הסדרה הכי טובה שראינו והכי טובה שנראה.

כל פרקי הסדרה ״בוג׳ק הורסמן״ זמינים לצפייה בנטפליקס.