מבקרים אורחים: ביקורת סרט ״טיק, טיק… בום!״

פינת "מבקרים אורחים" חוזרת, והפעם רועי מורנו הצטרף אלי כדי להביע את דעתו על הסרט ״טיק, טיק… בום!״.

"Lately, Iv'e been hearing this sound. Everywhere I go, like a tick, tick, tick…"

ג'ונתן לארסון בתחילת המופע

אמנם רוב הזמן אנחנו דנים ומבקרים סרטים וסדרות אבל יש עוד מדיום תרבותי, שאנחנו מאוד אוהבים והוא מחזות בכלל ומחזות זמר בפרט. יש משהו כיפי וקסום בלשמוע סיפור מלווה בכמה שירים טובים ומשחק בלייב, בלי שום עריכה, פילטר או אפקטים מיוחדים כאלו ואחרים. לכן, כששמענו שיוצא סרט בדיוק באותו הסגנון, בהובלתו של לא אחר מאנדרו גארפילד, שהוא אחד השחקנים שאנחנו יותר אוהבים ומעריכים, נראה לנו שמדובר בסרט עם פוטנציאל ענק ומיוחד וללא ספק נצפה בו. אבל למרות שנראה שמדובר בסרט, שיהיה הצלחה מסחררת, העובדה שמדובר בעיבוד מהבמה אל המסך (ועוד בהפקת נטפליקס) של מחזמר מאוד מצליח ומשגשג, גרם לנו לחשוש ולתהות, האם היצירה הזו תוכל לעבוד ולהצליח גם במדיום הזה?

אנחנו שמחים לבשר, שהסרט אכן מצליח ומדובר באחד הסרטים המצליחים והמרגשים של השנה האחרונה, שתפס אותנו לגמרי לא מוכנים במובן הטוב של הביטוי. איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:

עלילה וכתיבה – עלילת הסרט לוקחת את עלילת המחזה, עליו היא מבוססת, בשילוב סיפור חייו של המחבר ג’ונתן לארסון ומעבירה אותה אל המסך בצורה פשוט מופלאה. היא לוקחת את כל הטוב שבעולם מחזות הזמר, ואת כל הטוב שבעולם הקולנוע, ומשלבת אותם אחד בשני בצורה הטובה ביותר האפשרת, עד שממש לא ניתן לקבוע בוודאות האם זה סרט או הקלטה של מחזה עם שחקנים אחרים. זה ניכר בכל רבדי העלילה והכתיבה, מהפריים הראשון של הסרט ועד הפריים האחרון, אבל אין ספק שהמקום שהדבר הכי ניכר בו הוא במבנה הסרט עצמו. הדילוג בין העבר להווה ובין הקטעים בהם ג’ונתן מופיע לבין הקטעים בהם אנחנו מתוודעים לדרך, עשוי בצורה מבריקה ויחודית בכל דרך אפשרית – המעברים חלקים ומשתלבים אחד בשני בצורה כל כך טבעית, כך שאף פעם זה לא מרגיש מאולץ ותמיד מגיע בזמן ובצורה הנכונה ביותר ובמינון הנכון. לא הרגשנו שיש יותר מדי מהם, או שחלק אחד בא על חשבון השני, ושתי הדרכים בהן הסיפור מסופר מאוזנות ומדויקות. כל זה יוצר, בסופו של דבר, תחושה של סיפור אחד, שמסופר בשתי דרכים שונות, שעובדות ביניהן בשיתוף פעולה וסינרגיה מוחלטת, ויוצרות דרך חדשה ומיוחדת, שמספרת את הסיפור הזה והעלילה הזו בצורה הראויה ביותר.

בנוסף, הסיפור עצמו פשוט טוב, ובסופו של דבר הוא סיפור מצחיק ומרגש הרבה יותר ממה שציפינו, ומגיע לשיא רגשי ועלילתי מטורף, מרשים, ומיוחד, שהשאיר אותנו המומים ובוכים. הוא בעיקר מעורר הזדהות והוא מספר את הסיפור של כולנו בצורה כה פשוטה, טובה, ואנושית, שאי אפשר שלא לאהוב אותו וזה פשוט נפלא.
למרות שהסרט הפתיע אותנו מאוד לטובה, יש שני דברים שמעט הפריעו לנו בסרט – הדבר הראשון הוא ההתחלה שלו. בתור מי שלא הכירו את המחזה ואת הסיפור לקח לנו קצת יותר מדי זמן להיקשר לעלילה ולקונספט של הסרט. אמנם נהנינו מהם מאוד ברגע שהתחברנו אליהם, אבל עד שהתחברנו אליהם לקח לא מעט זמן (כמעט רבע סרט) והיינו שמחים אם זה היה קורה מעט קודם. הדבר השני הוא שהיו מספר בודד של קטעים וסצנות שהרגישו לנו לא ממש קשורים לסיפור והרמנו גבה כשראינו אותם. הם אמנם לא היו גרועים או ארוכים במיוחד, אבל הם גם לא היו טובים או קשורים במיוחד, מה שיצר תחושת מוזרות קטנה
יחד עם זאת, בסופו של יום הדברים האלו ממש לא פגעו לנו בהנאה וסיפקו לנו סרט מיוחד, שמועבר בצורה ייחודית, מה שמייצר לנו חוויה מיוחדת ופשוט מושלמת. 

שחקנים ומשחק – אין לנו ספק, שלא היינו מתאהבים בסרט הזה ללא עבודת המשחק הנהדרת והקאסט המצוין. 
החל מונסה הדג'נס, שמשחקת את קרסה ג'ונסון, זמרת ושחקנית הליווי שמופיעה איתו בשלל ההופעות שלו, או רובין דה חוזס שמשחק את חברו הטוב ביותר מייקל. כולם עושים עבודת משחק מעולה, משכנעת, מרשימה, מרגשת, ומעולה, שגרמה לנו להכיר כמה שחקנים חדשים ומרשימים. יחד עם זאת, הרגשנו שיש שחקן אחד, שראוי לציון במיוחד, ואנחנו מדברים כמובן על לא אחר מאשר אנדרו גארפילד, שהוכיח שהוא פשוט יכול לעשות הכל, החל בשחיה וכלה בנגינה על פסנתר ושירה, וכשהוא בכה וכאב, לא יכולנו שלא לבכות בעצמנו, וכשהוא צחק והיה מאושר לא יכולנו שלא להרגיש אושר ושמחה גם אנחנו. באופן בכללי הוא עשה עבודת משחק מעולה בעיקר בפן הרגשי, אבל גם בכל שאר הדברים והוא הוכיח שוב שהוא מסוגל לעשות הכל ובצורה מושלמת, שראויה לכל הפרסים בעולם.

בימוי וויזואליות – למרות העלילה והכתיבה המדהימה והופעת המשחק היפיפה של אנדרו גארפילד, אין לנו שום ספק שהדבר הכי מיוחד וטוב בסרט הוא ללא ספק הבימוי. לא סתם בחרו את לין-מנואל מירנדה לפרוייקט הזה, כי זה העולם שלו והוא מבין בזה, ונראה שהוא מבין בדיוק מה הוא עושה. החל מזוויות הצילום המיוחדות ובניית הפריים היפיפה, ועד המעבר בין חלקי הסרט השונים, הדרך והסדר בהם הוא נעשה, הכל עשוי בצורה ממש מושלמת. הטיק-טוק התמידי, שמלווה את הסרט והאפקטים המיוחדים, שהוסיפו אספקט נוסף ושיפרו לנו את החוויה, הכל מתחבר אחד בתוך השני עם הסיפור והמשחק, תורם לסרט ויוצר חוויה מיוחדת ואחרת. הרגשנו שמאחורי כל פריים וכל שנייה הושקעו שעות רבות של עבודה ומחשבה, ובסופו של דבר זה יוצר את אחת מחוויות הצפייה הטובה ביותר שראינו, וכל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה לראות את הפרוייקט הבא של לין מנואל מירנדה – בימוי שהוא יצירת מופת!

פסקול – נכון שהפסקול הוא לא המצאה חדשה של הסרט, והוא בעצם שירי המחזה של ג’ונתן לארסון, אבל בגלל שזה פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לסיפור, היה לנו חשוב לדבר עליהם ולציין את העובדה, שהם פשוט מושלמים. הם כיפים, מרגשים, מהנים לשמיעה ומשתלבים בצורה מושלמת עם הבימוי והסיפור הנפלאים, ויוצרים חוויה מוזיקלית כיפית במיוחד, ואם היה לכם ספק – אז כמובן שמהר מאוד הם מצאו את עצמם בפלייליסט שלנו, ואנחנו שומעים אותם כל הזמן.

לסיכום, הסיפור המרגש שמועבר בצורה מיוחדת וראויה ביחד עם בימוי מעורר השתאות ויפיפה, עם הופעת משחק פשוט מושלמת של אנדרו ושאר הקאסט, יוצרים סרט שהוא יותר מסרט – הוא חוויה – שהשאירה אותנו עם טעם של עוד ועם רצון לחקור על כל פרט ופרט בו, כדי להבין איך בכלל אפשר ליצור כזה דבר יפה, מרגש, ואמיתי.

ציון סופי לסרט ״טיק, טיק… בום!״ – 9.5/10. סרט שנשאר איתנו וישאר איתנו לעוד זמן רב.

הסרט ״טיק, טיק… בום!״ זמין לצפייה בנטפליקס.