ביקורת סרט ״ספיידרמן אין דרך הביתה״

“Be careful what you wish for Parker”

דוקטור סטריינג׳ לפיטר פארקר

נכון שאני מאוד אוהב את היקום הקולנועי העשיר של מארוול ואת כל הגיבורים שהוא מכיל, אבל את ספיידרמן תמיד אהבתי והערצתי יותר מכולם. הוא היה הגיבור של חוברת הקומיקס הראשונה שקראתי, הסדרה המצויירת שלו הייתה חלק בלתי נפרד מהילדות שלי, והסרטים שהתחילו לצאת שבועיים לפני שנולדתי, וממשיכים לצאת עד היום, הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי מחיי גדושי הסרטים והסדרות. לכן אני חושב שמיותר לציין שמאוד מאוד חיכיתי לסרט הזה. השמועות שרצו באינטרנט, הראיונות, הטריילרים והפוסטרים – כל אלה העידו, שזה הולך להיות סרט ספיידרמן אחר לגמרי מכל מה שהכרנו, ובתור המעריץ המושבע של ספיידרמן פשוט לא יכולתי לחכות יותר. אז התכוננתי, חלמתי, חיכיתי ובסופו של יום מצאתי את עצמי יושב בקולנוע באולם מפוצץ אנשים ומעריצים כמוני, מחכה לתחילת הסרט ותוהה לעצמי האם אני באמת הולך לראות את הסרט, שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, ושהוא יצליח לעמוד בכל הציפיות המטורפות שבנו לו

ובכן, אני יכול להגיד בפה מלא, שלא רק שהסרט לא מאכזב ועונה לכל הציפיות הוא אפילו מצליח להתעלות עליהן, ולספק לי את אחת החוויות הקולנועיות הטובות בחיי, אם לא הטובה שבהן. איך כל זה קורה? בואו נצלול לפרטים:

(ספוילרים מכאן והלאה!!!)

עלילה וכתיבה – אין לי ספק, שהעלילה היא הדבר הכי טוב בסרט הזה והיא מצליחה למלא את כל התפקידים שלה בדיוק כמו שצריך. היא מצליחה להשלים את הטרילוגיה הנוכחית של טום הולנד בצורה נהדרת, ולספק לסיפור הנוכחי שלו אמנם סיום עצוב וקורע לב, אך ראוי מאוד, ובכך בעצם לסיים את התהליך שהוא עבר ביקום הקולנועי של מארוול במשך 6 השנים האחרונות, ולהיות החלק האחרון בתהליך, שהופך אותו מהילד הקטן שהוא היה, שרק רצה להיות נוקם, לגיבור על אמיתי וגדול, אבל עדיין שכונתי וחביב, שמבין ומיישם את המשפט ״עם כוח גדול באה אחריות גדולה״ בצורה הטובה ביותר שאפשר. היא מצליחה להכיל בתוכה הכל מהכל, החל מרגעים מצחיקים עם בדיחות משעשעות וקלאסיות, כמו שאנחנו מכירים ומצפים ממארוול להכניס בסרטים שלה, שגרמו לי לצחוק בקול רם, ועד לרגעים עצובים וטראגיים של ממש, שהיו עשויים כל כך יפה ונכון, שממש גרמו לי לחוש את אותו הכאב והיגון שהדמויות חשו ולהזדהות איתם בצורה אמיתית וכנה.

אבל הדבר שהעלילה עושה הכי טוב הם הרפרנסים והופעות האורח. הסרט שזור לכל אורכו ברפרנסים לכל 20 שנות הקולנוע של ספיידרמן, שעשויים בצורה מושלמת, ואני באמת לא חושב שעברו 10 דקות בלי מחיאות כפיים באולם. הרפרנסים, ובראשם ההופעה של שני שחקני ספיידרמן הקודמים – טובי מגוויר ואנדרו גרפילד, נעשו כל כך טוב יפה ומדויק, שהם הרגישו כמו קריאת חיזור אחת ענקית ומתמשכת אך מלאת מחשבה ועבודה ובמינון הנכון, כדי שזה ירגיש שזה נעשה ממעריצים בשביל מעריצים וזה פשוט כל כך כיף. הדיאלוגים בין שלושת הספיידרמנים היו מצוינים וכיפים ולחלוטין, ולמעשה אלה היו הרגעים הכיפים ביותר בסרט וממש נהנתי לשמוע אותם מדברים אחד עם השני באופן מפתיע לטובה. בנוסף אני חושב שראוי לציין שלמרות ריבוי הרפרנסים והתייחסות לגרסאות הקודמות של ספיידרמן, הפוקוס על הדמויות והסיפורים היה מחולק נכון, כלומר: כל דמות קיבלה את הסיפור שלה והסיום שראוי לה, כמו דוק אוק שקיבל בחזרה שליטה על הזרועות, או ספיידרמן של אנדרו, שהצליח להציל את אמ ג׳יי הפעם אבל לא על חשבון הספיידרמן של תום הולנד, שהפוקוס עדיין היה עליו רוב הסרט, כמו שראוי ונכון, כי אחרי הכל מדובר בסרט שלו. באמת שמדובר בסיפור שחיכיתי לו כל השנים האלו והוא מבוצע בצורה הטובה ביותר, כמו שמארוול הוכיחו שהם יודעים וזה פשוט כל כך טוב ומהנה!!

שחקנים ומשחק – גם פה יש לשחקנים ולמשחק המדהים חלק משמעותי מההנאה שלי בסרט. כולם עשו עבודה מעולה. למרבה ההפתעה הנבלים כמו הגובלין הירוק ודוק אוק, ששוחקו על ידי וויליאם דפו ואלפרד מלינה בפעם השנייה אחרי למעלה מעשור, הרגישו כאילו הם מעולם לא עזבו ושיחקו בצורה מדהימה ומצמררת את הדמויות האלו, שכל כך אהבתי בסרטים הקודמים, ושהיה לי כל כך כיף לראות. הדינמיקה בין שלושת הספיידרמנים הייתה פשוט נהדרת, הזרימה של תום טובי ואנדרו היתה אדירה, הסצנות שלהם ביחד היו כל כך כפיות לצפייה – גם בפן המשחקי יותר, וזה הזכיר לי למה אהבתי את כל הספיידרמנים, כל אחד בדרכו. לסיום, אני חושב שראוי לציין את תום הולנד, שנתן הופעת משחק פשוט אדירה במהלך כל הסרט, ובמיוחד בסוף הקרב הסופי, כאשר הוא רצה להרוג את הגובלין – הזעם בעינו והרגש שלו הדהימו אותי והזכירו לי למה הוא הספיידרמן הכי טוב לעת כתיבת שורות אלו.

בימוי – גם פה הסרט עשה עבודה טובה מאוד, גם בסצנות איטיות ומרגשות יותר כמו הדיאלוג האחרון של מיי ופיטר, שהיה פשוט מבוים יפיפה וגם בסצנות מפוצצות אקשן ורוויות במגוון דמויות. אני חושב שראוי לציין את הבימוי בקרב האחרון, שלמרות שהיה גדוש באקשן מהיר ואפקטים, עדיין הרגשתי שהוא מבוים בצורה מאוד ברורה, ושאני לא מרגיש מבולבל, אלא נהנה מכל רגע וזה משימה לא פשוטה בכלל בקרבות מהסוג הזה מה שהופך את הסרט הזה לפשוט מרשים מבחינה ויזואלית.

לסיכום, העלילה שהרגישה כאילו כתבו אותה במיוחד בשבילי, והייתה כל מה שרציתי ואף יותר, המשחק המעולה של כל שחקן ושחקן והבימוי היפה והמרהיב יוצרים את יצירת המופת הזו, שמוגשת כמכתב אהבה למעריצים של ספיידי ומספקת שעתיים וחצי של כיף טהור לכל מי שאוהב סרטי גיבורי על (וכנראה גם למי שלא).

ציון סופי לסרט ״ספיידרמן – אין דרך הביתה״ – 10/10. לחלוטין סרט הספיידרמן הטוב בכל הזמנים (ואולי אף סרט גיבורי על הטוב ביותר בכל הזמנים). אין לי מושג מה הם יעשו מכאן.

הסרט ״ספיידרמן אין דרך הביתה״ מציג בקולנועים ברחבי הארץ.