ביקורת סדרה ״ארקיין״

".It can either brake you or forge you into something greater"

סילקו לג׳ינקס

כששמעתי על הסדרה הזו לראשונה, באירוע הוירטואלי של נטפליקס לפני כמה חודשים, התגובה המיידית שלי הייתה: ״אוי נו, בשביל מה זה טוב?״. השילוב של האכזבה הגדולה שלי מ"לשחרר את גאי", שיצא מעט לפני כן, ההיסטוריה העגומה של כל העיבודים הקולנועיים והטלוויזיוניים שקשורים למשחקי מחשב, והעובדה שאני לא ממש שיחקתי אף פעם ליג אוף לג׳נדס, גרמו לתגובה הזו ולתחושה שנטפליקס פשוט מחפשים עוד גימיק זול, שימשוך קהל במקום להשקיע בתוכן ויצירות איכותיות וטובות. אבל רצה הגורל וכאשר דפדפתי בנטפליקס לפני כמה ימים הסדרה הזו הופיעה לי במומלצים, ובהתחשב בעובדה שלא ממש היה לי מה לראות החלטתי לתת לה בכל זאת איזשהו צ’אנס, ולראות אולי בכל זאת אצליח ליהנות ממנה. אז האם הסדרה הזו היא בדיוק מה שחשבתי שהיא? כלומר: לא יותר מגימיק שיווקי זול, או שאולי דווקא הצ’אנס שנתתי לסדרה היה שווה את זה וסיפק לי סדרה, שהצלחתי להנות ממנה?

ובכן, אני לא חושב שבחיים הופתעתי לטובה מסדרה כמו הסדרה הזו. היא פשוט כל כך טובה, מרגשת ומהנה ואני כל כך שמח על הצ’אנס שנתתי לה, כי אחרת הייתי מפספס את הסדרה הטובה ביותר, שנטפליקס יצרה השנה. איך כל זה אפשרי, במיוחד כשמדובר בסדרה, שמבוססת על משחק מחשב שלא שיחקתי בו? בואו נצלול לפרטים.

(ספוילרים מכאן והלאה)

עלילה וכתיבה – כפי שכתבתי קודם, החשש הגדול שלי מהסדרה היה שהיא תהיה גימיק שיווקי זול, שינסה לנפנף בעובדה, שהוא מבוסס על משחק המחשב הפופולרי, ופחות ישקיע בעלילה ובכתיבה. בתכלס? זה בדיוק ההפך ממה שקיבלתי. במקום לקבל סיפור, שמתמקד בעיקר במשחק ובעולם שלו, קיבלתי סיפור טוב ואיכותי, שעומד בפני עצמו, ורק מתרחש בעולם המופלא הזה של ליג אוף ל׳גנדס, וזה עובד פשוט מעולה ומצליח ליצור עם הצופה חיבור, למרות שמעולם לא שיחקתי במשחק. קיבלתי סיפור בוגר והגיוני, שלא מפחד להסתכל בעיניים ולהרוג על ההתחלה כמעט את כל הדמויות הראשיות, וכך מעביר את המסר, שאף אחד לא מוגן ולכל מה שקורה פה יש סיבה והגיון. קיבלתי סיפור ועלילה מורכבים ומעניינים, שמכילים מגוון רב של דמויות וקווי עלילה, שמצליחים לשמור על רמת עניין זהה בין כולם, שרק גוברת מרגע ורגע ואפילו מצליחים בסופו של דבר להשתלב אחד בשני בצורה כה טובה וטבעית, שזה כמעט לא מורגש. אבל הדבר העיקרי, שהעלילה הזו מצליחה לספק היא ללא ספק כתיבת דמויות כל כך שונות וכל כך מורכבות ומעניינות שעוברות תהליך מרגש ומעורר הזדהות בצורה שהיא לא פחות ממושלמת. באמת שמרגיש לי שנעשתה עבודה מעמיקה בהבנת הדמויות ולקיחת סיפור הבסיס שלהם מעולם המשחק והרחבה שלו לאופקים חדשים,  תוך התאמה שלו למסך הקטן בצורה הטובה ביותר שאפשר. זה לא משנה איזה סוג דמות עברה אדפטציה, בין אם זו דמות של גיבור כמו ג׳ייס או נבל כמו סילקו, כולן פשוט כתובות באופן מושלם ומעורר הזדהות – כל אחת בדרכה, וזה פשוט כל כך יפה ומרגש, ואני חושב, שהעובדה שכל פרק קידם את העלילה תוך כדי התמקדות בדמות ספציפית אחת עזר מאוד לתחושת החיבור הזו ולתהליך הזה שהדמויות עברו. יחד עם זאת אני חושב שראוי לציין דמות אחת שהייתה כתובה בצורה מעוררת השתאות, שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה ואני מדבר כמובן על ג׳ינקס. התהליך שאותו היא עוברת מילדה קטנה וחמודה ששמה פאודר ללוחמת הפסיכופטית ג'ינקס בסוף הסדרה, דרך ההדרדרות המנטלית והנפשית שלה, מועברים באופן פשוט מבריק וכל כך מעורר הזדהות, שכל מה שאני רוצה מאז שסיימתי את הסדרה, זה לשבת ולחבק אותה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה כלפי דמויות, ולא ציפיתי שזה יקרה בסדרה הזו, וזו הפתעה נהדרת, שרק בשבילה שווה לראות את הסדרה.

בנוסף אני חושב שהמבנה של הסדרה עצמו עוזר לה מאוד. החלוקה לשלושה אקטים, שעובדים בסינרגיה מוחלטת אחד עם השני, עושים לה טוב ומצליחים להעביר את הסיפור הזה ואת כל הדמויות בצורה הטובה ביותר שאפשר כל כך טובה שהיא מצליחה ליצור בחצי הפרק האחרון, החל מהקטע בו ג׳ינקס חוטפת את וי ועד סוף הפרק בו היא הורגת את סילקו, ומשגרת את הטיל על המועצה, את אחת מהפינאלות הטובות ביותר שחוויתי על המסך, ולהוות סיום כל כך מעניין, מותח, טוב אבל בעיקר מרגש ומעורר הזדהות, שהוא מצליח להיכנס להיסטוריה, ולהוות את הפעם השלישית שבכיתי מסדרה, כי פשוט לא יכולתי להשאר אדיש בשום צורה. עלילה וכתיבה כל כך בוגרים, שונים מפתיעים הגיוניים עצמאיים ובעיקר מרגשים ומעוררי הזדהות ואמפתיה, שפשוט רק בשבילם בלבד פשוט חובה לצפות בסדרה הזו.

שחקנים ודיבוב – כפי שציינתי למעלה מדובר בסיפור מורכב, שמעביר מספר רב של דמויות מורכבות, שעוברות כל מיני תהליכים וליצור מגוון רגשות וחיבור אצל הקהל. וזו משימה לא פשוטה במיוחד שמדובר רק בדיבוב. אבל עדיין הקאסט ללא ספק צלח את המשימה ובגדול.כל הקאסט החל ממיילס בראון, שמדבב את אקו הצעיר, ועד הארי לויד, שמדבב את ויקטור, כולם הפיחו חיים וקול בדמויות שלהם, בצורה הטובה ביותר שאפשר. גם פה אני רוצה לציין במיוחד את אלה פורנל, המדבבת של ג׳ינקס, שעשתה עבודה פשוט נפלאה והצליחה להפיח בדמות הכל כך יחודית הזו חיים בצורה מבריקה, שמעבירה את הדמות ואת הסיפור שלה בצורה כל כך טובה וראויה, ואפילו נותנת לה קצת דמיון להארלי קווין, העוזרת הפסיכופטית של הג’וקר בגוון הקול וזה מעולה בעיני. עבודה פשוט נפלאה!

אנימציה ובימוי – זו ללא ספק אחת הסדרות, היותר מרשימות מבחינה ויזואלית שראיתי אי פעם. זה מתחיל באנימציה, שמלווה את כל הסדרה מתחילתה ועד סופה, שהיא פשוט מהפנטת ומרהיבה ביופיה ועושה משחק עם הגוונים והצבעים (למשל גוונים כהים יותר בעיר התחתית לעומת בהירים יותר בעיר העילית) בצורה יפיפיה ומדוייקת, וכלה בבימוי הפשוט מבריק של הסדרה הזו, גם בסצנות קרב מהירות ומסחררות, שפשוט מספקות אקשן מהיר וטוב בדיוק כמו שצריך, וגם בסצנות איטיות יותר, שבונות את העלילה ומעוררות חיבור ורגש, הסדרה בעיקר מבוימת באופן שונה, יחודי ופשוט מושלם בסצנות השגעון של ג׳ינקס, שפשוט רואים אותה יושבת בחדר ומדברת לעצמה ואל הקולות בראש שלה. זה עשוי כל כך טוב ויפה, שאתה פשוט מרגיש כאילו אתה שם אצלה בראש, עוד קול כזה שקט, שצופה ורואה מהצד מה קורה וזה פשוט הישג מרשים מבחינה בימואיות וויזואלית, שהשאיר אותי בפה פעור כל פעם מחדש.

פסקול – גם פה אני חייב להודות, שהופתעתי ומדובר בפסקול מעולה, שמורכב משירים פשוט מעולים של זמרים טובים כמו סטינג ואימג'ן דרגונס, שמלווים את העלילה והסיפור יד ביד ומשתלבים בו באופן כייפי, טוב ומדוייק ופשוט מוסיפים לסדרה הזו כל כך הרבה. הפסקול כל כך טוב שהוא מיד מצא את עצמו בפלייליסט שלי ואני שומע אותו כרגע בעת כתיבת מילים אלו וזה פשוט כל כך כיף!

לסיכום, השילוב של פסקול כייפי ומהנה עם דיבוב נהדר, בימוי ואנימציה יפיפיים, שמצליחים להעביר כמה רגעים לא פשוטים בסדרה בצורה יחודית ויפיפה, ועלילה מרתקת, בוגרת שונה ייחודית הגיונית עצמאית, אבל בעיקר מרגשת ומעוררת הזדהות גרמו לי בפעם הראשונה בחיי לכתוב ביקורת, כשאני עם דמעות בעיניים. נוצרה פה חוויה טובה, שהייתה חסרה לי הרבה זמן  אפילו שעד לפני שנייה ממש לא היה אכפת לי מהעולם של הסדרה והמשחק, מה שהופך את הסדרה לא רק לאדפטציה של משחק מחשב הטובה בכל הזמנים, ולא שזה כזה דבר קשה, אלא גם לאחת מ- 5 הסדרות האהובות עלי אי פעם ולדבר הכי טוב שראיתי בנטפליקס ואולי בטלוויזיה בכלל מאז ינואר ,2020 וכל מה שנותר לקוות זה שהעונה השנייה תעמוד ברף הציפיות הגבוה, שהעונה הזו הציבה. לא משנה מה ראיתם לאחרונה, כנראה שזה לא טוב כמו הסדרה הזו

ציון סופי ל״ארקיין״ – 10/10 –  מעולם ודמויות של משחק שלא ממש אכפת לי ממנו, ואני לא ממש אוהב, לחיבור ובכי של ממש. הסדרה הזו היא פשוט יצירת מופת.

כל פרקי הסדרה ״ארקיין״ זמינים לצפייה בנטפליקס.