“The keys, They can bring the greatest good or the darkest evil and you as the maker can decide”
כמו כולם גם אני במהלך הסגרים בשנה שעברה נתקלתי וגיליתי המון סדרות חדשות דרך המלצות נטפליקס, ו״המפתחות של משפחת לוק״ הייתה אחת מהן, והאמת היא שדי מהר היא הפכה להיות אחת הסדרות החביבות עלי במיוחד. היא לא היתה איזו יצירת מופת ובטח שלא סדרה מושלמת, אבל עדיין הצליחה לספק לי בדיוק את אותה סדרת הפנטזיה/מד״ב הקסומה, הקלילה והמרתקת שהייתי צריך באותו הרגע, ולגרום לי לחכות בקוצר רוח לעונה השניה, מרגע שזו הוכרזה. יחד עם זאת ככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי פחות מתלהב ויותר חושש ותוהה, האם גם אחרי יותר משנה וחצי של הפסקה הסדרה תספק לי שוב את אותה סדרה מהנה, שכיף להעביר בבינג׳ טוב, או שאולי הסדרה תאבד מן הקסם שלה שזכרתי כל כך לטובה.
ובכן, אני שמח לבשר שקיבלתי מה שציפיתי לו ואפילו יותר, ומדובר בעונה לא מושלמת, אבל בהחלט כיפית, מעניינת וטובה בדיוק כמו שזכרתי ורציתי. איך זה קרה? בואו נצלול לפרטים:
(ספוילרים מפה והלאה)
עלילה וכתיבה – גם פה, בדומה לסדרות אחרות שנטפליקס העלתה לאחרונה אחרי הפסקה ארוכה בין עונה לעונה, היה צורך להתמודד עם העובדה, שהקהל והצופים לא ממש זוכרים את העלילה במדויק, אלא רק קווים כלליים יותר, וגם הפעם זה נפתר בעזרת סרטון ריקאפ של כמה דקות, שמצליח להזכיר לי כצופה את כל מה ששכחתי ולמקם אותי בדיוק איפה שצריך להיות, כדי להתחיל את העונה בצורה הטובה ביותר שאפשר – דבר מעולה וחשוב. בנוסף לזה כדי באמת לבסס את העולם הסיפור והדמויות בצורה טובה מחדש נטפליקס בחרו לקחת את החצי הראשון של העונה בקצב יותר איטי ועם פחות דגש על קידום העלילה והסיפור כדי שבחצי השני של העונה נוכל ליהנות ולהבין את הסיפור יותר טוב וזה עובד מצוין. למעשה זה עובד אפילו יותר מדי מצוין, כי אמנם שני חצאי העונה פועלים בסינרגיה אחד עם השני ומאוד תורמים אחד לשני, אבל הרגיש לי שהחצי הראשון איטי מדי ומרוח מדי. די מהר הרגשתי, שאני מחובר לסיפור מחדש ורוצה לראות יותר התקדמות וקצב יותר מהיר, ושלרגע המסמל את המעבר בין חצאי העונות, הלא הוא הרגע בו משפחת לוק מגלה שגייב הוא בעצם דודג׳, לקח קצת יותר מדי זמן להגיע, והייתי שמח אם הוא היה מגיע פרק או שניים קודם.
מעבר לזה אני חושב שהכיוונים החדשים שלקחו העונה היו מצויינים, מעניינים ובעיקר כייפים לצפייה. הרגשתי, שהחלק השני של העונה לקח את כל הדברים וכיווני העלילה החדשים שהחלק הראשון של העונה התחיל לפתח, ועשה בהם שימוש טוב וחכם. בין אם זה השימוש במפתחות החדשים שהציגו, כמו מפתח הזכרון או מפתח בית הבובות, שנעשה בהם שימוש חכם ומדוייק שהתאים לעלילה בול או בין אם זה קו העלילה של יצירת המפתחות, שהיה הקו המרכזי העונה, ממש מעניין וכתוב היטב, ואפילו העובדה הפשוטה, שכל קווי העלילה הצליחו לעניין אותי כמעט באותה מידה, והצליחו איכשהו להתחבר אחד בתוך השני בצורה מעולה, שיצרה סוף מעניין ומותח לקראת העונה השלישית. הרגשתי, שהכתיבה והסיפור העונה היו סופר חכמים, סופר מעניינים, מחדשים ושכמעט אף דמות או אירוע לא קרו או הופיעו סתם או בלי הגיון, וזה דבר מאוד חשוב בסדרות ובסיפורים, ופה זה נעשה בצורה פשוט מעולה. יחד עם זאת, יש לי רק עוד הערה אחת על העלילה והכתיבה וזה שהיא הולכת על בטוח. זה אמנם נכון, שהעלילה מעניינת, כתובה היטב ומרחיבה את העולם למקומות חדשים, אבל היא גם נורא נופלת לקלישאות ותבניות הז’אנר שלה. אין פה שום דבר חדש או יוצא דופן מבחינת האופי של הסיפור – הסדרה לא ממש אפלה ובוגרת יותר, כמו שהטריילרים גרמו לי לצפות, ואין בה קונספט חדש ומגניב, היא קצת נופלת לקלישאות של הז’אנר ושל עצמה ובתכלס היא פשוט ממשיכה בדיוק מאיפה שהעונה הקודמת הפסיקה, בדיוק באותה צורה, וזה קצת מבאס כי כן ציפיתי למשהו חדש וקצת יותר ריסקי. למרות זאת בגדול מדובר בסיפור ובעלילה כיפיים, קלילים, ומעניינים, שמצליחים להתעלות על העונה הקודמת.
שחקנים ומשחק – אני חושב שהמשחק שמלווה את העונה הזו הוא טוב בהחלט. רוב השחקנים כמו קונור ג'סאפ, אמיליה ג׳ונס וג׳קסון רוברט סקוט, שחוזרים לשחק את טיילר, קינסי ובודי, שלושת ילדי משפחת לוק, חוזרים לשחק בדיוק את אותן הדמויות שהם מכירים ויודעים, והתוצאה לא מאכזבת. בנוסף גם השחקנים החדשים כמו ברנדן היינס וקווין דורנד עושים עבודה די טובה, ומשחקים את הדמויות שלהם באופן הולם. יחד עם זאת אני מרגיש צורך לציין לחיוב את גריפין גלוק ואת הליה ג׳ונס, שמשחקים את גייב ועדן, שהשתלטו עליהם השדים, שעושים עבודה מעולה ומצליחים לשחק שתי דמויות, או ליתר דיוק שני צדדים כל כך קיצוניים וכל כך שונים של אותה דמות, ולעשות את שניהם בצורה טובה ומשכנעת, וזה מעולה ומגיע להם ציון לשבח על זה.
בימוי ואפקטים – אני חושב שגם פה הסדרה עשתה עבודה די טובה העונה. האפקטים היו מרהיבים ויפים אך לא מוגזמים, בדיוק כפי שקרה בעונה הקודמת. הבימוי ובניית הפריים בכל הסצנות, אך במיוחד בסצנת הקרב הסופי, היו טובים ויפים ותרמו מאוד לעלילה ולמשחק, שליווה אותם, ויחד הם יצרו שילוב יפה נכון וטוב. גם הפעם קיבלנו פן ויזואלי שהוא לא יצירת מופת, אבל בהחלט יפה וטוב בשביל סדרה כזו.
פסקול – אחד הדברים הבולטים בעונה הקודמת היה הפסקול האדיר שליווה אותה, ואותו דבר חוזר גם הפעם – הפסקול נהדר ומשתלב באופן כמעט מושלם עם העלילה, ומצליח לחזק את ההתחברות והתרגשות שלי מהסיפור ומהדמויות. גם הפעם, בדיוק כמו בעונה הקודמת, יש כמה שירים מעולים, שמהר מאוד מצאו את עצמם בפלייליסט שלי. פסקול נפלא גם העונה.
לסיכום, זה אמנם נכון שהעונה לא ממש מחדשת שום דבר מבחינת הסגנון ודי משחקת על בטוח, אבל השילוב של קווי עלילה חדשים ומעניינים כתיבה נכונה וחכמה משחק נהדר בימוי טוב ופסקול אדיר יוצרים עונה שמצליחה להתעלות על קודמתה, ולספק עונה שכיף ואף מומלץ לצפות בה בבינג׳ מטורף.
ציון סופי ל״מפתחות של משפחת לוק״ עונה 2- 8.4/10 – מזל שעונה 3 כבר בהפקה, ולא נצטרך לחכות כל כך הרבה
כל פרקי הסדרה ״המפתחות של משפחת לוק״ זמינים לצפייה בנטפליקס.
סרטים ושאר ירקות 
כתיבת תגובה