ביקורת סרט ״מסע בזכרון״

“You going on a journey a journey through memory. All you have to do is follow my voice”

אין ספק, שהסרטים הקלילים, הכיפיים מלאי האקשן והפיצוצים, שאנחנו רואים בדרך כלל בקולנוע, הם סרטים שאני אוהב, אבל לא פחות מזה אני אוהב סרטים בוגרים ואפלים יותר. כאלו שמציגים איזה סיפור בלשי מעניין ומותח ודמויות מורכבות ומעניינות. לכן ששמעתי על הסרט ״מסע בזיכרון״ הסתקרנתי מאוד, כי היה נראה, שמדובר בסרט בדיוק מהסוג הזה, שחסר לי בנוף הקולנועי העכשווי. ככל ששמעתי יותר ויותר על הסרט הזה, הבנתי שהוא מן סוג של פרויקט צד של האולפנים, כדי להעביר את הזמן בין שחרור הלהיטים שלהם, וחששתי שלא יתנו לסרט הזה את המאמץ והכבוד הראוי לו, ויהפכו אותו לעוד סרט רע ומתיש. האם זה אכן המצב, או שמדובר דווקא בסרט מוצלח ובוגר יותר, מהסוג שלא רואים הרבה?

למרות שישנם כמה חלקים מצויינים בסרט, יש תחושה, שהחסרונות עולים על היתרונות ויוצרים סרט שבעיקר מרגיש מפוספס. למה? בואו נצלול לפרטים.

עלילה – העלילה מתרחשת בעולם פוסט אפוקליפטי, בו ההתחממות הגלובלית עברה את הסף הקריטי והעולם הוצף. העלילה עוקבת אחרי ניק, יוצא צבא, שמציע לאנשים שהצליחו לשרוד את האפוקליפסה, אופציה לחיות את הזכרונות הטובים שלהם מחדש במסעו, הן בזכרונותיו והן בזכרונות של אחרים, אחר אישה שהתאהב בה ונעלמה יום אחד. אעצור את פירוט העלילה כאן כדי לא לספיילר, אבל אגיד שאפשר ממש לחלק את העלילה באופן ברור לשני חלקים – החלק הרע והחלק הסבבה. החלק הרע הוא כמובן החלק הראשון בסרט, שאמור להוות את האקספוזיציה לסיפור ולבנות את העולם. למה זה החלק הרע אתם שואלים? בגלל שהוא ארוך מדי, ואיטי מדי, אפילו ביחס לסרטים מהסוג הזה. הוא אמנם מצליח לבסס את העולם והחוקים שלו בצורה ברורה וטובה מאוד, אבל הוא עושה את זה יחסית בשלב מוקדם, ובשאר הזמן פשוט בוחר לחזור על אותם החוקים שוב ושוב ועל אותן הסיטואציות (פחות או יותר) שוב ושוב, או להתמקד בתפל ולא בעיקר, וכך בעצם יוצר כמעט שעה של סרט חסר כל תוכן חדש או רלוונטי, שגורמות לך לאבד עניין כמה וכמה פעמים במהלך חלקו הראשון של הסרט, וחבל כי אני בטוח שאם היו מקצרים את החלק הזה בשעה או לחלוטין לוקחים את השעה הזו ומשקיעים בדברים אחרים ובכיוונים אחרים בעלילה, התוצאה הייתה הרבה הרבה יותר טובה. אבל לאחר קצת יותר משעה אנחנו מגיעים לחלק השני של הסרט, שאשכרה מספק את הסחורה. הוא מציג לנו אמנם עדיין עלילה איטית ואפלה יותר, אבל עם תוכן. כזו שאולי מתקדמת לאט אבל מספקת לאט לאט עוד רבדים לסיפור, כיאה לסוג הסרטים הזה. הוא מעביר את הדמויות הבוגרות, האפלות, המורכבות והמעניינות האלו סוג של תהליך, ומקדם אותם כל אחד במסעו האישי, ואפילו מצליח לספק כמה סצינות אקשן טובות. החלק הזה הוא חלק מהנה. נכון, הוא לא מושלם ובטח שלא חף מבעיות, אבל הוא שינוי מרענן יחסית לשעה וקצת שקדמו לו. הוא הצליח לקחת את החוקים שהתבססו בצורה טובה (אפילו טובה מדי) בחלק הזה, ולספר איתם סיפור מעניין, שהיה נחמד לראות. אני לא יודע אם עשו את זה כי הם חשבו שהצופים מטומטמים מדי כדי להבין את העולם הזה, או כי הם באמת חשבו שהוא יותר מדי מסובך, אבל התוצאה יוצרת עלילה שמתישה אותנו הצופים מהר מאוד, ולמשך יחסית הרבה זמן, רק כדי לספק לנו בחלקו השני של הסרט סיפור ועלילה טובים, אבל שלא מפצות על זה. חבל, כי מרגישים שאם היו מקצרים את הסרט, או לחלופין משקיעים את הזמן במקומות אחרים וחשובים לא פחות, הסרט היה הרבה יותר טוב ומעניין, ופשוט מתקבלת פה תחושה של פספוס בגדול וחבל.

שחקנים ומשחק – השחקנים והמשחק הם לחלוטין הדבר הטוב ביותר בסרט הזה. כל אחד מהשחקנים עושה את התפקיד שלו ברמה גבוהה ביותר. בין אם זה יו ג'קמן, שעושה עבודה נפלאה בתור ניק הבלש המעורער, שמנסה למצוא את אהובתו ולאט לאט מתדרדר עוד קצת. גם רבקה פרגוסון, שמשחקת את אותה אישה מסתורית, שמושכת את ניק, ואפילו טנדי ניוטון בתור השותפה הממורמרת של ניק, שרק רוצה להציל אותו מעצמו. כולם עושים עבודה נפלאה, שעונה בדיוק על סוג הדמות, שהם אמורים להציג, ומצליחים להציג את אותן הדמויות והתהליך שהן עוברות בצורה הטובה ביותר, ככה שגם כשהעלילה מרוחה ואיטית קצת, עדיין כיף לראות אותם על המסך. באמת שזה היה מעולה והייתי שמח לראות אותם בעוד תפקידים כאלו, כי נראה שהם יודעים לעשות אותם טוב.

בימוי – גם פה אני חושב שהסרט עשה עבודה טובה. רוב הסצינות היו בנויות נכון ובאופן מדויק, בין אם זה בזוויות הצילום, בצבעים שבסט או המעבר בין סוגי הסצינות השונות (זכרונות למה שקורה בהווה). זה היה עשוי נכון ויפה אמנם לא משהו יוצא דופן ומדהים, אבל ממש לא משהו רע. בימוי טוב, כראוי לסרט איטי ואפל שכזה, שמחזק את חווית הצפייה וההנאה שלי ממנו כצופה.

לסיכום, לא מדובר בסרט נורא אבל גם לא בסרט טוב. למרות השוני באופי הסרט, המשחק המצוין והבימוי הטוב העלילה שבחלקה הראשון רפטטיבית ואיטית מדי מתישה את הצופים ומשדרת תחושה של זלוזל כלפינו וכלפי הסרט, והופכת אותו מסרט שהיה יכול להיות סרט מצויין לסרט שהוא לא יותר מסביר.

ציון סופי למסע בזיכרון – 6.4/10

אפשר לעשות קולנוע אחר, אבל צריך גם להשקיע בו