ביקורת סרט ״לשחרר את שולי״

״שולי אבא בדרך!״

מי שמכיר אותי, יודע שאני לא רואה כל כך קולנוע ישראלי. זה לא שלא ניסיתי – ניסיתי מספר רב של פעמים, אבל חוץ מזה שאין כמעט סרטים ישראליים בז’אנרים שאני אוהב (כי מי כבר כותב סרטים גיקיים ישראלים), גם אלו שחשבתי שאוהב לרוב היו לא משהו והתאכזבתי מהרבה מהם. אבל פעם בכמה שנים יש איזה סרט ישראלי, שנראה מיוחד. שונה. סרט שאני ממש מחכה לו. זה קרה לפני שנתיים עם "המוסד" (ולפני זה אני לא זוכר מתי זה קרה), ועכשיו עם "לשחרר את שולי". אז כמובן שכשהסרט סוף סוף קיבל את תאריך השחרור המיוחל שלו ונפתחה מכירת הכרטיסים מיד קנינו, אני וחבריי, כרטיסים לסופ"ש הבכורה, והתיישבנו ביחד בקולנוע מוכנים ומזומנים לסרט. האם הסרט היה שווה את הצפייה שלנו, או שמא מדובר בעוד סרט ישראלי רגיל ומשעמם?

אני חושב שהתשובה היא איפשהו באמצע. אומנם מדובר בסרט מצחיק, משעשע ומאוד כיפי, אך גם לא מדובר במשהו יוצא מן הכלל. למה? בואו נצלול לפרטים:

העלילה והכתיבה – העלילה עוקבת אחרי אותם שלושת בני הדודים התימנים: אביהו, בצלאל ונתי מהתוכנית "עם סגולה" של שלישית "מה קשור" במסעם רבוי הטלטלות, על מנת לשחרר את שולי, בנו של אביהו, מן החוטפים שלו בקולומביה. אעצור כאן, כדי למנוע ספויילרים, אבל אגיד שהעלילה, או ליתר דיוק הסיפור, אינו מרכז הסרט, כולנו יודעים איך הסרט יתחיל ובדיוק איך הוא יגמר וזה בסדר גמור, כי אחרי הכל לא באנו לסרט הזה כדי לחוות סיפור מפתיע וסוחף, אלא לכבות את המוח ולהנות ממופע סטנדאפ מתוסרט ומצולם של 90 דקות. ועדיין, למרות זאת הבחירות העלילתיות המעטות שיש בסרט הן בחירות טובות. למשל הבחירה לא לדבוק בעלילת הסדרה ובעצם לאתחל אותה מאפס. מעט סיפור רקע שנותנים לכל אחת מהדמויות או השילוב בין המשפטים והדברים הזכורים מהסדרה, לבין חומרים חדשים ובדיחות חדשות על המסך. כל אלו בחירות מצויינות, שגם במעט עלילה שיש הן נעשות משמעותיות, ומחברות אותך לסיפור בצורה הטובה ביותר שאפשר. אבל העיקר פה הוא לא העלילה והסיפור, אלא הכתיבה וההומור של הסרט. מתקבלת תחושה, שכל בדיחה שעברה לכותבי הסרט, לא משנה עד כמה היא לא נחשבת פוליטקלי קורקט, או כמה היא עלולה לפגוע ברגשותיהם של אנשים, נכנסה לסרט, וזה דבר נפלא ומרענן בתרבות הPC של ימינו, לראות הומור שפשוט יורד על כולם בלי לעשות חשבון. זה כיף, כי זה מייצר תחושה של חיבור, כאילו כותבי הסרט הם חברים שלנו שמרגישים איתנו בנוח לצחוק פשוט על הכל כולל הכל. רוב הסרט לא מדובר בהומור חכם במיוחד ולא מכל בדיחה צחקתי, אבל עצם העובדה שצחקו כל הזמן על הכל, נתנה לי תחושה טובה וכיפית במהלך כל הסרט, גם אם לא צחקתי וזה דבר מבורך.

המשחק – המשחק ללא ספק מעולה. הקסם שעבד על הדמויות באותה הסדרה לפני מספר שנים, עובד בדיוק באותה הצורה גם בקולנוע, ונראה שלמרות שעברו שנים רבות מאז הפעם האחרונה שראינו אותם בטלוויזיה, השלישיה לא איבדה את הקסם שלה ומצליחה להעביר בדיוק את אותה החוויה גם במסך הגדול וזה כיף גדול. מעבר לזה גם שאר הקאסט ושחקני המשנה החדשים היו מעולים, בין אם זה שולי עצמו או קורל נציגת השגרירות בקולומביה, או סתם עוד 1001 דמויות משניות כאלה ואחרות – כולן היו בול במקומן, וכל אחד מהשחקנים שיחק באופן טוב ומתאים לדמות, בין אם הופיע במשך כל 90 הדקות או רק למשך בדיחה אחת ויחידה. זה דבר שלא תמיד קורה בסרטים ישראלים, ואני חושב שזה ראוי לציון. עבודת משחק טובה מאוד.

בימוי – הסרט מכיל בתוכו מגוון סצנות. החל מסצנות רגועות ורכילות בהן הדמויות רק מתבדחות ביניהן, ועד סצנות של מסיבות משוגעות. הסרט מצליח לביים את שתיהן באופן טוב. הקפיצה בין הסצנות נעשית (לרוב) בטעם טוב ובצורה טובה ומבנה הסצנה והפריים ממש עוזר לצופה להרגיש חלק מאותה הסצנה. היו מקרים מעטים, במיוחד בסצנות ההמוניות, שהיו קצת אובר פרטים ובלאגן, ולכן לא מדובר בבימוי מושלם, אבל בסופו של דבר, בהינתן כל הנתונים, מדובר בבימוי בסדר גמור שמשרת את הסרט באופן די טוב.

לסיום, לא מדובר בסרט קומדיה מבריק או שנון במיוחד, ובטח לא בסרט שיתאים לכל אחד, אבל אם מתחשק לכם לכבות את המוח ואהבתם את הסדרות של השלישיה, אין לי ספק שהסרט הרווי בבדיחות, יחד עם השילוב של הדמויות הישנות והאהובות וקצת יותר תקציב מסדרת מערכונים בטלוויזיה, יעשה את העבודה כמו שצריך, ויעביר לכם 90 דקות בכיף ובקלילות.

ציון סופי "לשחרר את שולי" – 7/10 אם בא לכם לכבות את המוח לשעה וחצי ופשוט לצחוק, זה כנראה יעשה את העבודה.

"לשחרר את שולי" זמין לצפייה בקולנועים ברחבי הארץ