ביקורת ״ספיידרמן – רחוק מהבית״

"Are you going to step up or not?"

אי שם בשנת 2017, כאשר הכריזו ש״ספיידרמן – רחוק מהבית״ יהיה סרט ההמשך של ״הנוקמים ״4 (שלימים נקרא ״הנוקמים – סוף המשחק״), קווין פייגי, הראש של אולפני מארוול (למי שלא מכיר), אמר שהסרט הזה נבחר בכוונה להיות אחרי ״הנוקמים״, כי הם הרגישו שיהיה צורך בשינוי אווירה והקלת היקום, לפני המעבר לשלב הרביעי ביקום וסיום הסאגה הנוכחית, ושאין גיבור יותר מתאים לעשות את זה מאשר ספיידרמן השכונתי החביב. אבל האם פייגי צדק, או שמא ההחלטה להשתמש בספיידרמן אחרי האירועים של סוף המשחק, הייתה שגויה ולא התאימה ליקום? האם הסרט סיפק לנו חוויה מספיק גדולה ומהנה, כדי שנצליח ליהנות ממנו, אחרי השיא שהגיע אליו הסרט הקודם ביקום, או שהוא היה מאולץ מדי ורדוד מדי?

ובכן, אני שמח להגיד שפייגי צדק לחלוטין! הבחירה בספיידרמן אחרי אירועי סוף המשחק הייתה מהלך מבריק ומדוייק, ולא רק זה – הסרט עומד בפני עצמו כסרט משובח ומושלם כמעט מכל בחינה שהיא, והוא לחלוטין סרט הספיידרמן האהוב עלי. למה? בואו נכנס יותר לעומק.

העלילה: העלילה מתרחשת בדיוק לאחר אירועי הסרט הקודם סוף המשחק. פיטר וחבריו (שבאופן נוח למדי גם הם התאדו במהלך הסנאפ של תאנוס) חוזרים לבית ספר בדיוק בזמן לחופשת הקיץ ויוצאים לטיול ביחד ברחבי אירופה. לפתע מופיע גיבור על חדש ומסתורי, העונה לשם מיסתיריו, ויחד עם ניק פיורי הוא חוטף את החופשה של ספיידרמן וחבריו, כדי שספיידרמן יעזור להם להציל את העולם מאיום חדש, שמאיים על כדור הארץ, בזמן שפיטר בכלל רוצה להישאר עם חבריו ולהתחיל עם אמ.גיי ולתלות לקצת זמן את החליפה ואת מחויבותו כגיבור על. יותר מזה לא אפרט כדי לא לספיילר, אבל אגיד שהעלילה כתובה באופן נהדר. אם בסרט הקודם התמקדנו בפיטר ״הצעיר״ (הוא עדיין בן 16, כן) והרצון העז שלו להיות נוקם וגיבור על, הפעם המצב שונה. אנחנו רואים את פיטר אחרי כמה שנים של גיבור על מנוסה יותר ובוגר יותר, שרק רוצה קצת חופש ממה שקרה, במיוחד אחרי מות סטארק. אנחנו רואים איך העולם מצפה ממנו להיות האיירון מן הבא, אבל הוא לא בטוח שהוא מסוגל לעמוד בזה. עוד דבר שהעלילה עשתה נהדר, היא ההתמקדות בפיטר יותר מאשר בספיידרמן. אם בסרטים הקודמים ראינו בעיקר את הצד של ספיידרמן בעניין, כמעט לכל אורך הסרט אנחנו עדים לצד של פיטר. אנחנו רואים איך הוא חושב, מה הוא רוצה ואנחנו נחשפים בפעם הראשונה לצד חדש באישיות שלו לצד ספיידרמן. פיטר תלמיד התיכון הצעיר, שלפעמים אנחנו קצת שוכחים ממנו, כשיש את ספיידי בסביבה, אבל הוא חשוב לא פחות, כי אחרי הכל יש בנאדם מאחורי הגיבור, ולפעמים הוא קצת מתפספס. ובכן – לא הפעם. דבר נוסף שהעלילה עשתה נכון, היא אדפטציה והבנה נכונה של מיסטירו. הכותבים הבינו את המניעים של מיסטריו ואיך הוא פועל בקומיקס, והצליחו להביא את זה ליקום הקולנועי עם אמפתיה מושלמת בצורה מושלמת. זו אולי האדפטציה של דמות שהיא לא גיבור הכי טובה שהייתה אי פעם ליקום הקולנועי (טוב אולי חוץ מתאנוס), הכתיבה שלו מדוייקת, והוא משתלב בעלילה בצורה יוצאת מן הכלל. הדבר האחרון שיש להגיד זה שהעלילה קלילה מאוד, היא לא רצינית כמעט בכלל ומשלבת בה המון הומור ובדיחות, וזה מעולה כי ככה היא מורידה את ההילוך מסוף המשחק. הדבר הזה חשוב, כי זה נותן לנו כצופים מעבר קליל יותר בין הסאגות ונחיתה רכה לפני השלב הרביעי.

שחקנים ומשחק: עלילה מצוינת זה לא מספיק. דרוש גם משחק מעולה, כדי להפוך את הסרט למוצלח באמת. אני שמח להגיד, שגם הפעם המשחק היה משובח ביותר. טום הולנד המושלם הוכיח פעם נוספת שהוא הספיידרמן הכי טוב שקיים. הוא הצליח להביא שילוב מדויק של ספיידרמן ופיטר, והצליח להראות את הדילמה בין השניים. המצויה בעלילה בצורה פשוט מושלמת! זנדאיה, שמשחקת את אמ גיי, מורגשת הרבה יותר והרבה יותר חיונית לעלילה אחרי הסרט הקודם, שבו הרגשנו, שהיא קצת תקועה בכוח. זה דבר מצוין כי אנחנו עדים לפיתוח דמות נוספת וחשובה ליקום הקולנועי של מארוול וליקום של ספיידרמן בכלל. סמואל אל ג’קסון הוא עדיין הניק פיורי שאנחנו מכירים, והוא פשוט נהדר כמו תמיד. לסיום, שחקן חדש ליקום הוא לא אחר מאשר גייק גילנהול, שמשחק את מיסתיריו בצורה לא פחות ממושלמת, ומעביר את הדמות לצופה בדיוק כמו שהיא צריכה להיות.

אפקטים: אני יודע שסרטי מארוול מצטיינים באפקטים שלהם (כדוגמאות הירח שנזרק במלחמת האינסוף), אבל הסרט הזה היה ברמה אחרת. כמות האפקטים והאיכות שנדרשה בשביל הסרט הזה הייתה פשוט מטורפת, אולי הכי מטורפת אי פעם בסרטי מארוול. הרבה מהדמות של מיסטיריו בנוייה על אפקטים ואשליות. משוגעות ואנשי האפקטים במארוול פשוט עשו עבודה יוצאת מן הכלל והרבה מההעברה המעולה של מיסטריו לקהל נעשתה בזכותם. פשוט יוצא מן הכלל!

לסיכום,״ ספיידרמן – רחוק מהבית״ הוא סרט קליל, מהנה, מצחיק וכיפי, ששם אותנו בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות, לפני השלב הרביעי של מארוול ולכן הוא מומלץ מאוד.

ציון סופי ל״ספיידרמן – רחוק מהבית״: 9.6/10 ושלא תעזו לקום מהכיסא עד סוף הקרדיטים! שתי סצנות אחרי הכתוביות פשוט מדהימות וחשובות, כשהראשונה היא לגמרי השיא של הסרט.