דמבו במבחן הזמן

ביקורת במבחן הזמן נוצרה בעקבות החידושים וכמות הלייב אקשנים המאסיבים, שנוצרו לסיפורים וסרטים ישנים (בעיקר של דיסני), שהוריי ואפילו סבי וסבתותיי ראו בקלונע כשהיו בגילי, ועכשיו הם יוצאים שוב לקולנוע עם אותה העלילה (לרוב), אבל קצת שוני באופיה ובביצועה. מטרת הפינה בעצם לבדוק האם הסרטים הישנים האלו, שנעשו באנימציה אי שם באמצע-סוף המאה הקודמת, עדיין רלוונטים לדור ה- זי, שגדל בעולם שונה לחלוטין מהתקופה בה הסרטים האלו נכתבו והוקרנו לראשונה, או שמא הם כבר לא רלוונטים לימינו והם סתם אנקדוטה נחמדה להורים ולסבים, שמתענגים על סרטי העבר ביחד עם ילדיהם ונכדיהם.
והפעם בביקורת – דמבו במבחן הזמןבתור התחלה אגיד שבאתי לסרט באי ידיעה מוחלטת של העלילה. ראיתי אותו (את האנימציה המקורית) פעם פעמיים בגיל צעיר מאוד יחסית (3-4), ולא זכרתי את העלילה (להבדיל מ״היפה והחיה״, למשל, שם את כל העלילה ידעתי כבר מראש), פרט לדברים הכלליים שמופעים בטריילר והפרטים המזוהים עם הדמות, ולכן פה התהייה שלי הייתה חזקה במיוחד – האם ייתכן שעלילה שעיקריה נכתבו לילדים לפני כמה עשרות שנים עדיין תתפוס? האם דמבו יצליח להמריא לאותם שחקים כמו בהקרנתו הראשונה, או שמא העלילה לא תופסת היום בשביל ילדים והסרט יתרסק וישעמם?
אז תנו לי להרגיע אתכם. כן ! הסרט הזה לגמרי המריא לשחקים. היה מהנה, כיפי, מעניין ולא השתעממתי לרגע במשך כל ההקרנה שלו. הוא היה כל כך טוב שאפילו הדיבוב בעברית (כן כן כזה זה שהולכים עם אחות קטנה בת 6) לא הצליח להפריע לי בסרט. למה ואיך הסרט הזה הוא הצלחה גדולה גם עכשיו אתם שואלים? בואו נעבור על הסיבות.
העלילה- העלילה אומנם מתרחשת כ- 100 שנים אחורנית, בסוף מלחמת העולם הראשונה, ומתעסקת בדברים שהם לא כל כך פופולארים היום כמו פעם, וחלקם אפילו כבר לא קיימים (קרקסים כבר לא כאלו פופולארים ובטח החיות עצמן שאסורות בקרקסים), וזו הסיבה שקצת חששתי שלא אתחבר לעלילה, כי זה לא מדבר על דברים שמעניינים אותי, אבל אני חייב להודות שטעיתי, ולא סתם טעיתי – טעיתי בענק! העלילה בנויה היטב וכך גם הדמויות, ותוך פחות משלוש דקות מתחילת הסרט התחברתי לכל הדמויות הראשיות והמשניות ורציתי רק להכיר אותן עוד ועוד. גם לקרקס עצמו נשאבתי לקסם והרגשתי כמו אחד הילדים הקטנים בקהל, שרק רוצה ליהנות עוד ועוד ממופע הקרקס הגדול והאדיר הזה. בנוסף, חשוב לציין, שהעלילה כתובה נהדר לכל טווח הגילאים וזה פלוס ענקי, הסרט כתוב ומבוצע בצורה כזו, שגם אני לא הרגשתי שהוא ילדותי מדי או מתעכב הרבה על הסברים, ומנגד גם אחותי בת ה- 6 תבין את הסרט כולו בלי תיווך ממני. בנוסף העלילה גם בנויה בצורה קלילה וכיפית, מה שעוזר לנו כצופים להיכנס לעלילה הקלילה והכיפית של הקרקס בקלות רבה מאוד. אבל למרות שהעלילה נהדרת קלילה כפית ומותאמת לרוב הגילאים היא עדיין סובלת מבעיה קטנה אחת ןהיא עלילת סרט ילדים, ויש לה את כל הסימפטומים של סרטי ילדים – היא ברובה די ברורה ויכולתי לנחש חלקים ממנה ישר בהתחלה, והיא מורכבת מאותו מבנה ידוע של סרטי הילדים (הטובים תמיד מנצחים, הם טועים ולומדים לקח חשוב ואז מביסים את הרע הגדול ביחד עם חברים ועוד.). למרות שזו בעיה והיא בנויה על מתכונת סרטי הילדים, הסרט עשה עבודה טובה והצליח להעביר כמה וכמה מסרים חשובים לילדים, בלי לומר אותם בכלל באופן ישיר בצורה מדויקת, ולכן זה מקטין את הבעיה. עוד סיבה שהבעיה הזו היא יחסית קטנה, היא בגלל אופן הכתיבה והדמויות שהיו מעניינות, כמו שהזכרתי קודם, וגם בגלל האספקט הבא בסרט ובביקורת (השחקנים). 
השחקנים – גם פה חששתי. למרות שלא הכרתי את העלילה, ידעתי שדמבו היה סרט אנימציה, וידעתי שכשעושים סרט אנימציה אפשר לגרום לדמויות להתנהג על פי איך שהיוצרים רצו וחלמו, אבל כשמדובר בשחקנים אמיתיים זה קצת יותר קשה, וחששתי שהם לא יצליחו להעביר את אותה ההרגשה הכיפית והקלילה ששמעתי עליה מאנשים שראו את הסרט ושלא יקלעו בול למה שהיוצרים רצו. ובכן גם פה אני חייב להודות שטעיתי. השחקנים מצליחים להעביר את אותה ההרגשה הכיפית והקלילה. לרגע לא חשבתי שיש ניגוד, או שהשחקן לא מתאים את עצמו לעלילה, או שהוא לא בטון הנכון או לא משדר תמיד נכונה. זה ככה אצל כולם: החל בהולט האבא, שחוזר מהמלחמה ומוכן לעשות הכל כדי לפרנס את ילדיו בקרקס ולהישאר שם, אחרי שהוא לא יכול לקחת חלק במופע המקורי שלו יותר, וכלה בילדים, שרק רוצים לעזור לקרקס לחבריהם ולדמבו הקטן בכל דבר שרק אפשר למרות כל המכשולים, ועד ואנדרווייר המנהל הרשע של התעשייה, שמחפש איך לעשות כסף תמיד ובסוף נופל עליו כל עולמו. גם דמויות המשנה, כמו המטפל הראשון של הפילה שהתנהג אליה ברשעות ובאכזריות עד שנרמס תחתיה – כולם יחד עושים עבודה נפלאה ומשדרים בדיוק מה שהם צריכים לשדר. כל השחקנים ושיחקו מצויין – שחקנים גדולים וקטנים כאחד, ולכן זה עוד פלוס ענק לסרט.
בימוי – האספקט הזה של הסרט יהיה די קצר. טים ברטון עשה עבודה מעולה ! הוא ידע בדיוק מה לעשות ואיך ידע לשלב בין העלילה לדמויות השחקנים ולהלך הרוח של הסרט, בצורה מושלמת ואין מה להוסיף בעניין הזה יותר.
אפקטים ותפאורה – האפקטים והתפאורה הפעם לצערי היו הנקודה החלשה של הסרט, בעיקר בנקודה אחת בסרט בדרימלנד. זה נכון שדרימלנד אמור להיות פארק שעשועים ענק ועצום , חלומו של כל ילד, אבל אני חושב שהם קצת הגזימו. התפאורה והאפקטים שהם הוסיפו לדרימלנד לא התאימו לרוח התקופה. לא רק שהם היו עתידניים מדי לטעמי, אלא גם שארצות הברית הייתה בדיוק אחרי מלחמה קשה ומתישה ואני בספק שמישהו היה יכול להרים כזה דבר תוך כדי מלחמה, עם אורות וזיקוקים ורכבתות הרים, שהלוואי שהיו קיימים היום, ולכן זה קצת פגע לי באמינות של הסרט ושל המקום] אבל זהו רק פגם קטן שלא הצליח להרוס לי את שאר הסרט. פרט לדרימלנד, האפקטים והתפאורה היו נהדרים ורק הצליחו להכניס אותי יותר ויותר לאווירה של קרקס, כי ממש הרגשתי בתוך קרקס אוטנטי בזכות זה.

לסיכום, ״דמבו״ הוא סרט מצויין למגוון רחב של גילאים, והוא יצליח להנות ולשעשע את כל טווח הגילאים, וזאת למרות שבמתכונתו הוא סרט ילדים. למרות זאת ולמרות חלק קטן ולא אמין בסרט, העלילה, המשחק והבימוי מצויינים, ואין ספק שהסרט יצליח לגרום לכולנו לשכוח את עצמנו ולהפוך שוב לילדים קטנים בקרקס למשך שעתיים שלמות.
ציון סופי- 9.6/10 סרט מצויין עם כמה מגרעות קטנטנות. רוצו לראות (גם בלי ילדים)!